חיסון קטלני - הקשר בין כספית בחיסונים בגיל הילדות לבין אוטיזם

קישור למאמר המקורי באנגלית:
http://dir.salon.com/story/news/feature/2005/06/16/thimerosal/index.html?pn=1

קישור לפרוטוקול הישיבה המדוברת:
http://www.nomercury.org/science/documents/Simpsonwood_Transcript.pdf

מאת רוברט פ.קנדי הבן, פרקליט בכיר ל-Natural Resources Defense Council, תובע ראשי לטובת Riverkeeper ונשיא Waterkeeper Alliance הוא אחד המחברים של הספר "The Riverkeepers”.

16 ביוני,2005

ביוני 2000, קבוצת מדענים בכירים ופקידי בריאות מהממשלה נפגשו במרכז הקונגרסים המבודד "סימפסונווד" שבנורקרוס, ג'ורג'יה. הפגישה, שארגנה הרשות לפיקוח ומניעת מחלות (CDC ) התקיימה במרכז המתודיסטי השוכן באזור כפרי מיוער ליד נהר הצ'טהוצ'י, כדי להבטיח סודיות מוחלטת.
הרשות לא פרסמה הודעה לציבור על המפגש, רק הזמנות אישיות ל-52 משתתפים. הם היו פקידים רמי דרג מה- CDC וממנהל המזון (FDA), המומחה מס' אחת לחיסונים מארגון הבריאות העולמי בז'נבה, ונציגים מכל יצרני החיסונים הגדולים, כולל גלאקסו קליין סמית', מרק, ויית' ואבנטיס פסטר. פקידי ה-CDC הזכירו למשתתפים שוב ושוב שכל הנתונים המדעיים הנדונים היו "חסויים". אסור להם לצלם מסמכים ואסור להם לקחת אתם ניירות כשיעזבו.

הפקידים הפדרליים ונציגי התעשייה נאספו לדון במחקר חדש ומטריד שהעלה שאלות קשות לגבי הבטיחות של שורת חיסוני ילדות שניתנים לתינוקות ולילדים קטנים. לדבריו של טום וורסטראטן, האפידמיולוג של ה-CDC, שניתח את בסיס הנתונים העצום של הרשות הכולל תיקים רפואיים של 100,000 ילדים, תמירוסל – חומר משמר על בסיס כספית המצוי בחיסונים – נראה אחראי לגידול הדרמטי באוטיזם ובשורה של תופעות נוירולוגיות אחרות בילדים. "הייתי ממש המום ממה שראיתי", אמר וורסטראטן לנאספים בסימפסונווד, כאשר ציטט את המספר המדהים של מחקרים מוקדמים שהצביעו על קשר בין תמירוסל ועיכוב בדיבור, ADD, היפראקטיביות ואוטיזם. מאז 1991, כשה- CDC וה-FDA המליצו להוסיף עוד שלושה חיסונים עם החומר המשמר לחיסונים הניתנים לתינוקות צעירים מאוד – במקרה אחד, בתוך שעות אחרי הלידה – המספר המשוער של מקרי האוטיזם גדל פי 15, מאחד ל-2,500 ילדים לאחד ל-166 ילדים.

הממצאים הבהילו אפילו את המדענים והרופאים המורגלים בהתמודדות עם עניינים של חיים ומוות. ד"ר ביל ווייל, יועץ של the American Academy of Pediatrics, אמר לקבוצה "אפילו אם תשחקו עם התוצאות, הן עדיין יהיו בעלות חשיבות סטטיסטית". ד"ר ריצ'רד ג'ונסון, אימונולוג ורופא ילדים מאוניברסיטת קולורדו, שנולד לו נכד בבוקר היום הראשון של הפגישה, היה אפילו יותר מזועזע. "מהי תחושת הבטן שלי?" אמר, " סלחו לי על ההערה האישית – אני לא רוצה שהנכד שלי יקבל חיסון עם תמירוסל עד שנדע יותר".

אבל במקום לנקוט צעדים מיידיים כדי להזהיר את הציבור ולהיפטר ממלאי החיסונים עם התמירוסל, הפקידים והמנהלים בסימפסונווד בילו את רוב היומיים הבאים בדיונים איך להסתיר את הנתונים המזיקים. בהתאם לפרוטוקולים שקיבלתי דרך "חוק חופש המידע", רבים בפגישה דאגו איך ישפיעו הגילויים המזיקים לגבי התמירוסל על מצבה של תעשיית החיסונים.

"אם נצטרך להתגונן מפני תביעות, מצבנו גרוע", אמר ד"ר רוברט ברנט, רופא ילדים בבית החולים אלפרד ו. דופויינט לילדים במדינת דלוור. "זה ישמש היטב את עורכי הדין המאוד-עסוקים במדינה". ד"ר בוב צ'ן, ראש המחלקה לבטיחות החיסונים ב-CDC, הביע הקלה מכך ש"לנוכח רגישות המידע, הצלחנו לשמור עליו, איך לנסח את זה, מליפול בידיים לא אחראיות". ד"ר ג'ון קלמנטס, יועץ לענייני חיסונים לארגון הבריאות העולמי, הכריז פשוט שהמחקר "לא היה צריך להיערך כלל" והזהיר שהתוצאות "יפלו בידי אחרים שישתמשו בהן בדרכים שמעבר לשליטתה של הקבוצה הזו. בתוצאות המחקר יש לטפל."
למעשה,הממשלה הוכיחה שהיא מצטיינת בטיפול בנזק הרבה יותר מאשר בהגנה על בריאות הילדים. ה-CDC שילם ל-Institute of Medicine לערוך מחקר חדש כדי לטייח את הסיכון שבתמירוסל, והורה לחוקרים "לפסול" את הקשר של הכימיקל לאוטיזם. הם הסתירו את הממצאים של וורסטראטן, למרות שהם נועדו לפרסום מיידי, ואמרו למדענים האחרים שהנתונים המקוריים "אבדו" ולא ניתן לשכפלם. וכדי לעקוף את ”חוק חופש המידע" הרשות העבירה את בסיס הנתונים העצום שלה לחברה פרטית, ובכך הוציאה אותו מחוץ לתחום לגבי חוקרים. כשוורסטראטן פרסם סוף-סוף את מחקרו ב-2003, הוא עבד כבר בגלקסו סמית' קליין ושיפץ את הנתונים כדי להסתיר את הקשר שבין תמירוסל ואוטיזם.
יצרני החיסונים התחילו כבר להוציא את התמירוסל בהדרגה מהחיסונים הניתנים לתינוקות באמריקה, אבל המשיכו למכור את המלאי עם הכספית עד השנה שעברה. ה-CDC וה-FDA סייעו להם בכך שהם קנו את החיסונים הפגומים כדי לייצא אותם למדינות מתפתחות ובכך שהרשו לחברות התרופות להמשיך להשתמש בחומר המשמר בכמה חיסונים אמריקניים – כולל כמה חיסונים לילדים נגד שפעת וזריקות טטנוס הניתנות באופן קבוע לילדים בני 11.

חברות התרופות נעזרות גם במחוקקים בעלי השפעה בוושינגטון. מנהיג הרוב בסנאט, ביל פריסט, שקיבל תרומות של 873,000 דולר מתעשיית התרופות, פועל להשגת חסינות מתביעות ליצרני החיסונים ב-4,200 תביעות שהגישו הורים לילדים שנפגעו. בחמישה מקרים נפרדים, פריסט ניסה להטיל חיסיון על כל מסמכי הממשלה הקשורים לחיסונים – כולל הפרוטוקולים מסימפסונווד- ולהגן על חברת אלי לילי, מפתחת התמירוסל, מפני צווי בית משפט.

ב-2002, יום אחרי שפריסט הגניב פסקה נלווית ל-Homeland Security Act המכונה בשם "חוק אלי לילי", תרמה החברה 10,000 דולר למסע הבחירות שלו וקנתה 5,000 עותקים של ספרו על ביו-טרוריזם. הקונגרס ביטל את התוספת ב-2003, אבל לפני כן באותה שנה פריסט הגניב עוד סעיף לחוק נגד טרוריזם שמונע פיצוי לילדים שסובלים מפגיעת מוח הקשורה לחיסונים. "התביעות הן בהיקף כזה, שהן עלולות לחסל את יצרני החיסונים ולהגביל את יכולתנו להתמודד עם התקפה ביולוגית של טרוריסטים", אומר אנדי אולסן, עוזר חקיקה לפריסט.

אפילו שמרנים רבים נדהמו ממאמציה של הממשלה להסתיר את הסכנה בתמירוסל. דן ברטון, רפובליקני מאינדיאנה, פיקח על חקירה בת שלוש שנים לגבי תמירוסל לאחר שנכדו אובחן עם אוטיזם. "התמירוסל המשמש כמשמר בחיסונים קשור ישירות למגפת האוטיזם", הסיקה וועדת ה- House Government Reform שלו בדו"ח הסופי שלה. "רוב הסיכויים שמגפה זו הייתה נמנעת או מצטמצמת אם ה-FDA לא היה נרדם על משמרתו לגבי היעדר נתונים על תמירוסל, נוירוטוקסין ידוע בזריקות". ה-FDA ורשויות אחרות של בריאות הציבור לא פעלו, הוסיפה הוועדה, מתוך "מעילה בתפקיד כדי להגן על עצמן", ו"הגנה מוטעית על תעשיית התרופות".

"משהו מאוד, מאוד לא נכון קורה לילדינו"

הסיפור של קשירת הקשר בין רשויות הבריאות של הממשלה לבין חברות התרופות כדי להסתיר את הסיכון בתמירוסל מהציבור הוא מקרה מצמרר של שחצנות, כוח ותאוות בצע ממשלתית. נסחפתי לתוך המחלוקת בחוסר רצון. כעורך דין ופעיל בענייני סביבה, שבילה שנים בעבודה על רעילות הכספית, פגשתי לעתים קרובות אימהות לילדים אוטיסטיים שהיו משוכנעות לחלוטין שילדיהן נפגעו מהחיסונים. ביני לבין עצמי, הייתי ספקן. הטלתי ספק שאפשר להאשים מקור יחיד באוטיזם, והבנתי לגמרי את הצורך של הממשלה להבטיח להורים שהחיסונים בטוחים; חיסולן של מחלות ילדות קטלניות תלוי בכך. נטיתי להסכים עם ספקנים כמו הנרי וקסמן, דמוקרט מקליפורניה, שהעביר ביקורת על עמיתיו ב-House Government Reform Committee" על קפיצה למסקנות לגבי אוטיזם וחיסונים. "למה להפחיד אנשים לגבי חיסונים", אמר ווקסמן באחד השימועים, "עד שנדע את העובדות?"


רק לאחר שקראתי את הפרוטוקולים מסימפסונווד, למדתי את המחקר המדעי המוביל ודיברתי עם רבים מבעלי הידע לגבי כספית, שוכנעתי שהקשר בין תמירוסל ומגיפת האוטיזם אכן קיים. חמישה מילדי שייכים לדור התמירוסל – אלו שנולדו בין 1989-2003 – שקיבלו כמויות ענק של כספית מהחיסונים. "בתי הספר היסודיים מוצפים בילדים עם סימפטומים של נזק נוירולוגי או חיסוני", אמרה פטי וייט, אחות בית ספר, ל-House Government Reform Committee ב-1999. "החיסונים אמורים לעשות אותנו בריאים יותר; ובכל זאת, ב-25 שנות שירות לא ראיתי כל כך הרבה ילדים חולים ופגועים. משהו מאוד מאוד רע קורה לילדינו". יותר מ-500,000 ילדים סובלים כרגע מאוטיזם, ורופאי ילדים מאבחנים יותר מ-40,000 מקרים חדשים מדי שנה. המחלה לא הייתה ידועה עד 1943. באותה שנה זיהו ואיבחנו אוטיזם אצל 11 ילדים שנולדו בחודשים הראשונים אחרי תוספת התמירוסל לחיסוני תינוקות, ב-1931.

יש ספקנים שחולקים על כך שהעלייה באוטיזם נגרמה מחיסונים עם תמירוסל. הם טוענים שהעלייה היא תוצאה של אבחון טוב יותר – תיאוריה מפוקפקת במקרה הטוב, כיוון שרוב המקרים החדשים של אוטיזם מתרכזים בדור יחיד של ילדים. "אם המגפה היא אכן תוצאה של אבחון גרוע", אומר בזלזול ד"ר בויד היילי, אחד מבני הסמכא העולמיים לגבי הרעלת כספית, "איפה כל האוטיסטים בני ה-20?" חוקרים אחרים מצביעים על כך שאמריקנים חשופים לעומס מצטבר יותר מאי פעם בעבר, מדגים מזוהמים ועד לסתימות אמלגם, ואומרים שיתכן שהתמירוסל בחיסונים הוא רק חלק מבעיה רחבה יותר. אין ספק שזה מקור לדאגה, שצריך לקבל הרבה יותר תשומת לב – אבל בכך מתעלמים מהעובדה שריכוזי הכספית בחיסונים מגמדים מקורות חשיפה אחרים לילדינו.

מה שהכי מזעזע זה כמה רחוק הלכו רבים מראשי החוקרים כדי להתעלם מהעדות לגבי תמירוסל ולהסתירה. ההוכחות המדעיות נגד תוסף הכספית היו מלכתחילה עצומות. החומר המשמר, שנועד למנוע התפשטות פטריות וחיידקים בחיסונים, מכיל אתילמרקורי, נוירוטוקסין רב עוצמה. מחקרים על גבי מחקרים הראו שכספית נוטה להצטבר במוח של יונקים וחיות אחרות אחרי שהזריקו להן חיסונים, ושמוחותיהם המתפתחים של תינוקות הם רגישים במיוחד.

ב-1977, מחקר רוסי מצא שמבוגרים שנחשפו לכמויות אתילמרקורי נמוכות בהרבה מאלה הניתנות לילדים אמריקניים סבלו מנזק מוחי שנים לאחר מכן. רוסיה אסרה על שימוש בתמירוסל בחיסוני ילדים לפני 20 שנה, ודנמרק, בריטניה וכל מדינות סקנדינביה הלכו מאז בעקבותיה.
"לא ניתן לבנות מחקר שיראה שתמירוסל הוא בטוח" אומר היילי, ראש המחלקה לכימיה באוניברסיטת קנטקי. "זה פשוט רעיל מדי, לעזאזל. אם אתה מזריק תמירוסל לחיה, המוח שלה יחלה. אם אתה מוסיף את זה לרקמה חיה, התאים מתים. אם אתה שם את זה בצלחת פטרי, התרבית מתה. לנוכח המידע הנ"ל, זה יהיה מוזר אם אפשר יהיה להזריק את זה לתינוק בלי לגרום נזק".

מסמכים פנימיים מגלים שאלי לילי, שפיתחה את התמירוסל, ידעה מלכתחילה שהמוצר שלה עלול לגרום לנזק, ואפילו מוות, בחיות ובבני אדם. ב-1930, החברה בדקה את התמירוסל באמצעות הזרקתו ל-22 חולים עם דלקת קרום המוח במצב סופני. כל החולים מתו בתוך שבועות מההזרקה, עובדה שאלי לילי לא טרחה לדווח עליה במחקר המצהיר על תמירוסל כבטוח. ב-1935, חוקרים של יצרן חיסונים אחר, פיטמן-מור, הזהירו את אלי לילי שטענותיה לגבי בטיחות התמירוסל "לא תואמות את ממצאינו". חצי מהכלבים שבפיטמן הזריקו להם חיסונים המבוססים על תמירוסל חלו, והביאו את החוקרים להצהיר שהחומר "אינו מספק לשימוש בכלבים".
בעשרות השנים שחלפו מאז, העדויות נגד תמירוסל המשיכו להצטבר. במלחמת העולם השנייה, כשמשרד ההגנה השתמש בחומר בחיסונים לחיילים, הוא דרש מאלי לילי לשים עליו תווית "רעל". ב-1967, מחקר במיקרוביולוגיה מצא שתמירוסל הרג עכברים כשהוסיפו אותו לחיסונים שהזריקו להם. ארבע שנים אחר כך, המחקרים של אלי לילי עצמה הבחינו שתמירוסל "רעיל לתאי רקמה" בריכוזים נמוכים עד כדי חלק אחד ממיליון – חלשים פי 100 מהריכוז בחיסון טיפוסי. אפילו אז, החברה המשיכה לקדם את התמירוסל כ"בלתי רעיל" ואף הוסיפה אותו לחומרי חיטוי טופיקליים. ב-1977, 10 תינוקות בבית החולים בטורונטו מתו אחרי ששפשפו חומר חיטוי ששומר בתמירוסל לתוך חבל הטבור שלהם.

ב-1982, ה-FDA הציע להטיל איסור על מוצרים הנמכרים ללא מרשם המכילים תמירוסל, וב-1991 הם שקלו לאסור על שימוש בתמירוסל בחיסונים לחיות. אבל למרבית הצער, באותה שנה ה-CDC המליץ לחסן תינוקות בסדרה של חיסונים עם כספית. יילודים יחוסנו נגד צהבת B בתוך 24 שעות מהלידה, ותינוקות בני חודשיים יחוסנו נגד המופילוס אינפלואנזה B ודיפטריה-טטנוס-פטרוזיס.

תעשיית התרופות ידעה שהחיסונים הנוספים מסוכנים. באותה שנה שה-CDC אישר את החיסונים החדשים, ד"ר מוריס הילרמן, אחד מאבות תוכנית החיסון של חברת מרק, הזהיר את החברה שתינוקות בני 6 חודשים שקיבלו את הזריקות יסבלו מחשיפה מסוכנת לכספית. הוא המליץ להפסיק להשתמש בתמירוסל, "בעיקר בתינוקות ובילדים", בהעירו שהתעשייה הכירה אלטרנטיבות בלתי רעילות. "הדרך הטובה ביותר", הוסיף, "היא לעבור לייצר חיסונים בלי תוספת חומרים משמרים".
אבל בשביל מרק וחברות התרופות האחרות, המחסום היה כסף. התמירוסל אפשר לתעשיית התרופות לארוז חיסונים בבקבוקונים שבהם מנות רבות. בבקבוקונים כאלה נחוצה הגנה נוספת כי קל יותר לזהם אותן בכניסות רבות של מחטים. עלות הייצור של הבקבוקונים הגדולים יותר היא מחצית מעלות הייצור של הבקבוקונים הקטנים יותר, שיש בהם רק מנה אחת. כך קל יותר לרשויות בינלאומיות להפיץ אותן באיזורים מוכי עוני המצויים בסכנת מגיפות. מרק, שניצבה בפני "שיקולי העלות" הנ"ל, התעלמה מהזהרותיו של הילרמן, ופקידי ממשלה המשיכו לדחוף לילדים עוד ועוד חיסונים מבוססים על תמירוסל. לפני 1989, ילדי גן באמריקה קיבלו 11 חיסונים – נגד פוליו, דיפטריה-טטנוס-פטרוסיס וחצבת-חזרת-אדמת.

לרבים מאלה בוועדה המייעצת של ה-CDC שתמכו בחיסונים הנוספים היו קשרים קרובים לתעשייה
ככל שמספר החיסונים הלך וגדל, התפוצץ שיעור האוטיזם. במהלך שנות התשעים כארבעים מיליון ילדים קיבלו חיסונים שמכילים תמירוסל,ובכך קיבלו כמיוית חסרות תקדים של כספית בתקופה קריטית להתפתחות המוח. למרות שהסכנות של שימוש בתימיריסול מתועדות היטב, משום מה אף אחד לא טרח לחשב את הכמויות המצטברות של הכספית שהילדים קיבלו מחיסונים המחויבים על פי חוק. "מה לקח ל FDA כל כך הרבה זמן לעשות את החישוב?" שאל פטר פטריארקה, דירקטור למוצרים ויראלים של הFDA, בדואל ששלח ל CDC ב1999. "למה ה CDC והגופים המייעצים לא ביצעו את החישובים הללו כשהחליטו להרחיב את פרוטוקול החיסונים?"

אבל כשהשאלות הללו נשאלו, הנזק כבר נעשה. התינוקות שקיבלו את כל החיסונים שלהם, כולל זריקות האצה, קיבלו עד גיל שישה חודשים סה"כ של 187 מיקרוגרם של אתילמרקורי – ארבעים אחוז יותר מהרמה המקסימלית לחשיפה יומית של הEPA למתילמרקורי, רעל מאותה משפחה. למרות שיצרני החיסונים טוענים בתוקף כי אתילמרקורי איננו מסוכן כיוון שהרעל מתפרק במהירות ומסולק מהגוף, מספר מחקרים – כולל מחקר שפורסם באפריל על ידי ה- national institute of health - מראים כי אתילמרקורי הינו למעשה עוד יותר רעיל למוחות מתפתחים מאשר מתילמרקורי ונשאר במוח עוד יותר זמן ממנו. בעקבות הכמות המוגברת של החיסונים, לעיתים קרובות ניתנו מספר זריקות באותו יום: בגיל חודשיים, כשהמוח של התינוק עדיין בשלב קריטי של גידול, ילדים קיבלו באופן שיגרתי שלושה חיסונים שביחד הכילו כמות גדולה פי 99 מגבול החשיפה המאושר לכספית.

פקידי מדינה האחראים על חיסוני ילדים, מתעקשים כי החיסונים הנוספים היו נחוצים כדי להגן על הפעוטות ממחלות וכי תימירוסול הינו עדיין חיוני במדינות מתפתחות. מדינות אלו, הם טוענים, אינן יכולות לממן את חיסונים במנה יחידה, כאלה שאינם זקוקים לחומר משמר. ד"ר פול אופייט, אחד מהיועצים הבחירים של הCDC בנושא חיסונים, אמר לי "אני חושב שאם תהיה לנו מגיפת שפעת – ואני בטוח שתהיה במהלך העשרים שנים הבאות – אין שום דרך שבה נוכל לחסן 280 מיליון איש עם חיסונים במנה יחידה, נהיה חייבים להשתמש במנות מרובות".
אך בעוד שפקידים הממונים על בריאות הציבור היו בעלי כוונות טובות, רבים מחברי הוועדה המייעצת של ה-CDC הם בעלי קשרים קרובים לתעשיית התרופות. ד"ר סם כץ, יושב ראש הוועדה המייעצת של ה-CDC היה יועץ בתשלום לרוב יצרני החיסונים הגדולים, יש לו גם פטנט על החיסון לחצבת יחד עם מרק, שגם מייצרים את החיסון לצהבת B . ד"ר ניל הלסי, אחד מחברי הוועדה, עבד במחקר בשביל יצרני החיסונים וקיבל אותות כבוד מאבוט לאבס על המחקר לחיסון נגד צהבת B.

בחבורה הסגורה של המדענים שעובדים על חיסונים, ניגודי אינטרסים כאלה נפוצים למדי. חבר הקונגרס ברטון אומר שה CDC-" מאפשר באופן קבוע למדענים בעלי ניגוד אינטרסים בוטה להשתתף בועדות מייעצות שמחליטות על חיסונים חדשים" למרות שיש להם "אינטרס כלכלי בנוגע לחברות ולמוצרים שעליהם הם אמורים לפקח ללא משוא פנים". בדיקות ועדת הרפורמה של בית המחוקקים מצאו כי ארבעה מתוך שמונת היועצים של ה-CDC שאישרו את ההנחיות בדבר חיסונים לרטרו-וירוסים "היו קשורים כלכלית לחברות התרופת שפיתחו גירסאות שונות של החיסון".

בשיחה עם אופיט, שחולק פטנט על אחד החיסוני, הוא אכן אישר בפני שהוא "יעשה כסף" אם ההצבעה שלו תוביל למוצר שניתן לשווקו. הוא פטר כלאחר יד את האפשרות כי האינטרס הכלכלי של מדען עלול להטות את שיקול דעתו. "זה לא גורם לי לקונפליקט" הוא מתעקש "התהליך רק גרם לי להיות יותר מודע, לא יותר מושחת".

חוקרים ומפקחים אחרים בקשר לחיסונים הצהירו הצהרות דומות. כמו אופיט, הם רואים את עצמם כמלאך השומר על בריאות הילדים, והם גאים ב"שותפות" שלהם עם חברות התרופות, חסינים בפני הפיתוי לרווח אישי, ונתונים להתקפה מצד אקטיביסטים לא רציונליים שלטענתם מסע יחסי הציבור שלהם נגד החיסונים מסכן את בריאותם של הילדים. לרוב, הם עויינים כאשר שואלים אותם שאלות. "את המדע", אומר אופיט, "יש להשאיר בידי המדענים".

ובכל זאת, כמה מפקידי הממשלה נזעקו בשל ניגוד האינטרסים. באימייל למנהלני ה-CDC ב-1999, פול פטריארקה מה-FDA האשים את המפקחים הפדרליים בכך שלא בחנו מספיק את הסכנה שהציבו החיסונים הנוספים לתינוקות. "אין מנוס לדעתי מהמסקנה האפשרית שה-FDA , ה-CDC והגופים הקובעים את המדיניות לגבי חיסונים נרדמו על משמרתם לגבי התמירוסל עד עכשיו", כתב פטריארקה. הקשרים ההדוקים בין הפקידים המפקחים ותעשיית התרופות, הוסיף, "יעלו גם שאלות לגבי גופי ייעוץ שונים שהמליצו באגרסיביות להשתמש בתמירוסל בחיסונים לילדים".

גם אם הפקחים הפדרליים ומדעני הממשלה לא הבינו את הסיכון בתמירוסל כל השנים, איש מהם אינו יכול לטעון שלא ידע אחרי הפגישה הסודית בסימפסונווד. אבל במקום לערוך עוד מחקרים כדי לבדוק את הקשר לאוטיזם ולסוגים אחרים של נזק מוחי, ה-CDC בחר בפוליטיקה על פני המדע. הרשות מסרה את בסיס הנתונים שלה לגבי חיסוני ילדות, שפותח ברובו על חשבון משלם המיסים, לידי סוכנות פרטית America’s Health Insurance Plans. בכך הבטיחה שאי אפשר יהיה להשתמש בו למחקר נוסף. הרשות גם הורתה ל- Institute of Medicine (=IOM), גוף מייעץ שהוא חלק מ-National Academy of Sciences, להנפיק מחקר המבטל את הקשר בין תמירוסל והפרעות במוח. ה- CDC "רוצה שנצהיר שהדברים האלה הם די בטוחים". כך אמרה ד"ר מארי מקקורמיק, שעמדה בראש הוועדה לבחינת בטיחות החיסונים של ה-IOM, לעמיתיה למחקר כאשר נפגשו לראשונה בינואר 2001. "בשום אופן לא נגיע למסקנה שאוטיזם הוא "תופעת לוואי אמיתית" של חשיפה לתמירוסל. בהתאם לפרוטוקולים מהישיבה, ראש הצוות הבכירה, קתלין סטראטון, ניבאה ש ה-IOM יסיק שההוכחות "אינן מספיקות כדי לקבל או לדחות יחס סיבתי" בין תמירוסל לאוטיזם. היא הוסיפה שזו הייתה התוצאה ש"וולט רוצה" – בהתייחסה לד"ר וולטר אורנשטיין, ראש תוכנית החיסונים הלאומית של ה-CDC .
עבור אלה שהקדישו את חייהם כדי לקדם את נושא החיסונים, הגילויים לגבי התמירוסל איימו למוטט את כל מה שעבדו בשבילו. "אנחנו בדילמה קשה", אמר ד"ר מייקל קבק, עוד חבר בוועדה. "ככל שדברינו יהיו שליליים יותר, אנשים יחסנו פחות – ואנחנו יודעים מה יהיו התוצאות. אנחנו במלכודת. האתגר שלנו הוא איך לצאת ממנה".

אפילו בפומבי, פקידי הממשל הבהירו שמטרתם העיקרית בחקירת התמירוסל היא להפריך את הספקות נגד החיסונים. "כרגע נערכים ארבעה מחקרים כדי לפסול את הקשר המוצע בין אוטיזם ותמירוסל", כך ד"ר גורדון דאגלאס, שהיה אז מנהל התכנון האסטרטגי למחקר על חיסונים ב-National Institutes of Health, הבטיח בכנס באוניברסיטת פרינסטון במאי 2001. "כדי לבטל את ההשפעה המזיקה של המחקר הטוען לקשר בין חיסון [החצבת] לבין סיכון מוגבר לאוטיזם, עלינו לערוך ולפרסם מחקרים נוספים שירגיעו את ההורים שהחיסונים בטוחים". דאגלאס שירת לפני כן כנשיא מחלקת החיסונים אצל מרק, שם התעלם מהזהרות לגבי הסיכונים בתמירוסל.

במאי שנה שעברה, ה-IOM פרסם את הדו"ח הסופי שלו. מסקנת הדו"ח: לא הוכח הקשר בין אוטיזם ותמירוסל בחיסונים. במקום לערוך סקירה של גוף המחקר העצום המתאר את רעילות התמירוסל, הדו"ח הסתמך על ארבעה מחקרים אפידמיולוגיים, פגומים באופן מחפיר, שבחנו מדינות אירופיות, שבהן הילדים מקבלים כמויות קטנות בהרבה של תמירוסל מאשר ילדים באמריקה. הדו"ח גם ציטט גירסה חדשה של המחקר של וורסטראטן, שפורסמה בכתב העת Pediatrics, שעבר שיפוץ כדי להפחית את הקשר בין תמירוסל לאוטיזם. המחקר החדש כלל ילדים צעירים מכדי להיות מאובחנים כאוטיסטיים והתעלם מאחרים שהראו סימני מחלה. ה-IOM הכריז על הנושא כסגור, ובנקיטת עמדה מפתיעה לגבי גוף מדעי, המליץ לא לערוך כל מחקר נוסף.

הדו"ח אולי סיפק את ה-CDC אבל לא שכנע אף אחד. איש הקונגרס דיוויד וולדון, רופא רפובליקני מפלורידה החבר ב-House Government Reform Committee, תקף את ה-IOM באומרו שה-IOM הסתמך על קומץ מחקרים שהיו "פגומים באופן מסוכן" בגלל "תכנון לקוי" ולא ייצגו את "כל המחקר המדעי והרפואי הקיים". פקידי ה- CDC אינם מעוניינים בחיפוש אחרי האמת, אמר לי וולדון, כי "קשר בין חיסונים ואוטיזם יאלץ אותם להודות שהמדיניות שלהם גרמה לנזק בלתי הפיך לאלפי ילדים. מי היה רוצה להסיק זאת לגבי עצמו?"
תחת לחץ מהקונגרס, הורים וכמה מחבריו, ה-IOM כינס פאנל שני באי רצון כדי לסקור את הממצאים של הראשון. בפברואר, הפאנל החדש, המורכב ממדענים אחרים, העביר ביקורת על הפאנל הראשון על היעדר הבהירות שלו והפציר ב-CDC לפתוח בפני הציבור את בסיס הנתונים שלו על חיסונים.

בהתחשב בשיעור האוטיזם הלאומי, אולמסטד חישב שהיו צריכים להיות 130אוטיסטים בין האמיש. הוא מצא רק 4
עד כה הצליחו רק שני מדענים לקבל גישה לבסיס הנתונים. ד"ר מארק גאייאר, נשיא The Genetics Center of America, ובנו דייוויד, נאבקו במשך שנה לקבל את התיקים הרפואיים מה- CDC. מאז אוגוסט 2002, כשחברי הקונגרס לחצו על הרשות למסור את הנתונים, השלימו מארק ודייוויד גאייאר שישה מחקרים המראים קשר חזק בין תמירוסל לנזק מוחי בילדים. מחקר אחד, המשווה את הכמות המצטברת של כספית שקיבלו ילדים בין 1981 ו-1991 לזו שקיבלו אלה שנולדו בין 1990 ל-1996, מצא "יחס משמעותי מאוד" בין אוטיזם לחיסונים. מחקר אחר לגבי ביצועים בלימודים מצא שילדים שקיבלו כמות גדולה יותר של תמירוסל בחיסונים הראו סבירות גדולה פי שלושה לאבחון של אוטיזם וסבירות גדולה יותר מפי שלושה לסבול מהפרעות דיבור ופיגור שכלי. מחקר אחר שעומד להתפרסם בקרוב מראה ששיעור האוטיזם נמצא בירידה בעקבות הוצאת התמירוסל לאחרונה מרוב החיסונים.
כיוון שהממשלה הפדרלית מנסה למנוע מדענים מלחקור את החיסונים, אחרים מילאו את החסר וחקרו את הקשר לאוטיזם. באפריל, לקח על עצמו הכתב דן אולמסטד מ-UPI את אחד המחקרים היותר מעניינים. הוא חיפש ילדים שלא נחשפו לכספית בחיסונים, מסוג האוכלוסיות שמדענים משתמשים בהן כ"קבוצת ביקורת" במחקרים, ובדק את בני האמיש במחוז לנקסטר, פנסילבניה, המסרבים לחסן את התינוקות. בהינתן השיעור הלאומי של אוטיזם, אולמסטד חישב שהיו צריכים להיות 130 אוטיסטיים בין האמיש. הוא מצא רק ארבעה. אחד מהם נחשף לכמויות גבוהות של כספית מתחנת כוח. השלושה האחרים, כולל ילד אחד שאומץ מחוץ לקהילת האמיש – קיבלו את החיסונים.
ברמה הלאומית, פקידי מימשל רבים ערכו סקירות מעמיקות על תמירוסל. כשה-IOM היה עסוק בטיוח הסיכונים, המחוקק במדינת איווה (IOWA ) סרק בקפדנות את כל הנתונים המדעיים והביולוגיים האפשריים. "אחרי סקירה שארכה שלוש שנים, השתכנעתי שיש מספיק מחקר מהימן המראה קשר בין כספית והעלייה במקרי האוטיזם", אומר סנטור קן וינסטרה, רפובליקני שפיקח על החקירה. "אפילו העובדה שהגידול בן 700% באוטיזם באיווה החל ב-1990, מייד אחרי שעוד ועוד חיסונים נוספו לרשימת החיסונים לילדים, היא הוכחה מספקת כשלעצמה". בשנה שעברה, איווה הייתה למדינה הראשונה שאסרה על כספית בחיסונים, וקליפורניה הלכה בעקבותיה. איסורים דומים נשקלים עתה ב-32 מדינות אחרות.
אבל במקום לעשות כמעשי האחרים, ה-FDA ממשיך להרשות ליצרנים לכלול תמירוסל בשורה של תרופות הנמכרות ללא מרשם ואף סטרואידים וקולגן בהזרקה. מה שאפילו מזעזע יותר הוא שהממשלה ממשיכה לשלוח חיסונים ששומרו בתמירוסל לארצות מתפתחות, שכמה מהן חוות עתה פיצוץ פתאומי בשיעורי האוטיזם . בסין, שם הייתה המחלה בלתי ידועה לפני שיצרני תרופות אמריקניים הכניסו תמירוסל ב-1999, דו"חות בחדשות מעידים שיש כרגע יותר מ-1.8 מיליון אוטיסטים. למרות שקשה לקבל מספרים מהימנים, שיעורי האוטיזם נוסקים כנראה גם בהודו, ארגנטינה, ניקרגואה ומדינות מתפתחות אחרות המשתמשות עתה בחיסונים עם תמירוסל. ארגון הבריאות העולמי ממשיך להתעקש שהתמירוסל הוא בטוח, אבל מבטיח "להמשיך לבדוק" את האפשרות שהוא קשור להפרעות נוירולוגיות.
הקדשתי מזמני כדי ללמוד את הנושא כי אני מאמין שמדובר במשבר מוסרי שחייב להיפתר. אם, כפי שהראיות מראות, רשויות הבריאות שלנו הרשו במודע לתעשיית התרופות להרעיל דור שלם של ילדים אמריקניים, מדובר באחד מהסקנדלים הגדולים בתולדות הרפואה באמריקה. "הCDC אשם באוזלת יד וברשלנות פושעת" אומר מרק בלקסוויל, סגן הנשיא של Safe Minds, אירגון שלא למטרות רווח המודאג לגבי תפקיד הכספית בתרופות. "הנזק שהחשיפה לחיסונים גורמת הוא מאסיבי. הנזק גדול יותר מאזבסטוס, גדול יותר מטבק, גדול יותר מכל מה שראית אי פעם". קשה לחשב את הנזק למדינתנו, ולמאמצים הבינלאומיים להדביר מגיפות, אם מדינות העולם השלישי יגיעו למסקנה שהיוזמה האמריקנית לסיוע חוץ, שקיבלה הכי הרבה פרסום, מרעילה את ילדיהן. לא קשה לנבא איך יפרשו את המצב אויביה של אמריקה בחו"ל. המדענים והחוקרים, שרבים מהם ישרים ואפילו אידאליסטיים, המשתתפים במאמצים להסתיר את המדע לגבי תמירוסל, טוענים שהם מנסים לקדם את המטרה הנעלה של הגנת ילדים במדינות מתפתחות מפני מגפות. הם טועים טעות מרה. כישלונם להודות באשמתם לגבי התמירוסל יחזור לרדוף את ארצנו ואת האוכלוסיות העניות בעולם".