תיאורית החיידקים

תיאוריית החיידקים

[מתוך ספרה של ג'ודית דה-קאווה: Vaccinations: Examining the Record]

לאחר המצאת המיקרוסקופ שאפשרה להתבונן ביצורים חיים זעירים (מיקרו-יצורים) לראשונה, ולאחר שהוכח כי מיקרו-יצורים אלה מתרבים ממיקרו-יצורים דומים ולא נוצרים באופן ספונטאני, השאלה העקרונית עליה ביקשו המדענים לענות היא האם מיקרו-יצורים גורמים למחלות, ואם כן, האם הם גורמים למחלות מסוימות. רוברט קוך (1834-1910) הבין כי מה שנדרש זוהי הגדרה טובה של גורם המחלה (“causative agent”). הנחות היסוד של קוך, המשמשות עד היום בהבחנה בין גורם מחלה אמיתי לבין הימצאותו הנרכשת של מיקרו-יצור (כתוצאה מהעברה, למשל), הינן:

1. היצור חייב תמיד להימצא בחיה או באדם הסובל מהמחלה ולא להימצא בחיות או בני אדם בריאים.

2. היצור חייב להיות ניתן לבידוד ותרבות בסביבה (תרבית) טהורה סטרילית, הרחק מגוף החיה או האדם.

3. על תרבית זו, כאשר מוזרקת לגוף החיה או האדם, לגרום למחלה על תסמיניה הטיפוסיים.

4. היצור חייב להיות ניתן לשחזור, או בידוד מחדש, מהגוף החולה לתרבית מבודדת במעבדה ועדין להיות זהה ליצור המקורי.[1]^,[2]

במציאות, חיידקים, וירוסים ו "מיקרו-יצורים" אחרים אינם מתנהגים על פי הנחות יסוד אלה. חיידקים נמצאים בקרב חיות או בני אדם שאינם מראים שום סימן למחלה האמורה להיגרם על ידי חיידק זה. כמו כן, המחלה מופיעה אצל קורבנות בהם אין זכר לחיידק או הווירוס האמור לגרום למחלה. כאשר נתון בתרבית חיצונית וכאשר תכונות אמצעי התרבות משתנים, החיידק עובר מוטציה, וכאשר מוזרק מחדש לגוף לא תמיד הוא גורם למחלה "שלו" להופיע. הזרקה של המיקרו-יצור לגוף איננה גורמת למחלה, אותה אמור המיקרו-יצור לגרום, להופיע בקרב כל המטופלים.[3]^,[4],[5] ד"ר וואלן ג'יימס קובע: "מחלה עימה ווירוס מסוים קשור לעיתים נוכחת ולעיתים לא. לאנשים הנושאים ווירוס מסוים המחלה הקשורה עם ווירוס זה עשויה להיות או לא להיות".[6] באופן דומה, מצביע המדען הנודע רנה דובו ממכון רוקפלר על הכשלים של תיאורית החיידקים: "בסיכומו של דבר, נראה שיש מקום לבחון מחדש את הנוסחתיות הביולוגית של תיאורית החיידקים. אנו חייבים לספק הסבר לעובדה המוזרה שגורמים פתוגנים [גורמי-מחלה] לפעמים מתעקשים לחיות ברקמות ללא גרימה למחלה ובפעמים אחרות גורמים למחלה גם בנוכחות נוגדנים [האמורים למנוע את המחלה]. כמו כן, עלינו להסביר מדוע חיידקים שאינם אמורים להיות פתוגנים [שאינם מזיקים] לעיתים מתחילים להתרבות באופן בלתי מרוסן כאשר האיזון הפיזיולוגי של הגוף מופר...".[7] לפחות 42 פרופסורים למיקרוביולוגיה ופיזיולוגיה מאוניברסיטאות שונות מאמצים בזהירות את עמדתו של ד"ר דוסברג הגורסת כי עלינו להפסיק את המרוץ אחר אותם יצורים חמקניים שלכאורה גורמים למחלות ולהתרכז בפתרון הבעיות הנובעות מתוך הגוף עצמו. תיאורית החיידקים, אותה הגה הכימאי הצרפתי לואי פסטר (1822-1895) לראשונה, אינה אלא תיאוריה, לא עובדה. יתרה מזו, העובדה הפשוטה היא כי מעולם לא הוצגו ראיות להוכחת התיאוריה שחיידקים (כולל וירוסים ודומיהם) יכולים לגרום או שגורמים למחלות. העובדה שחיידקים מסוימים נראים במיקרוסקופ כאשר בוחנים רקמות חולות איננה אומרת שחיידקים אלו גרמו למחלה. עדויות רבות דווקא מצביעות על כך שהן תוצאה של המחלה.[8] ניסויים מדעיים הראו שחיידקים שינו את תכונותיהם מתכונות של חיידק שנלקח ממוגלה (סטרפטוקוקי) לתכונות חיידק "ידידותי" המצוי בדרכי הנשימה שלנו (פנאומוקוקי), כאשר הם ניזונו מרקמות דרכי הנשימה פגועות או מפורקות ושינויים מינורים אחרים בסביבתם. כאשר פנאומוקוקי ניזון מרקמת מוגלה הוא במהרה הפך לסטרפטוקוקי. ניסויים דומים רבים אחרים בוצעו ובאופן מתמיד שינוי סביבת ההזנה גרמה לחיידקים לשנות את תכונותיהם. חיידקים או ווירוסים מרקמות סרטניות הפכו לסוג של חיידקים "ידידותיים" השוכנים במעיים שלנו ואחר כך הפכו לחיידק טיפוס-המעיים, כל זאת על ידי החלפת סביבת הגידול שלהם. ד"ר אנטואן ביצ'אמפ, המיקרוביולוג הבולט בתקופתו של פסטר שנחשב בזמנו לבעל הסמכות בתחום החיידקים והמיקרו-יצורים האחרים הוכיח מדעית במספר מבחנים והפרכות כי תיאורית החיידקים הינה שגויה. הוא למד כי יצורים אלה אינם יכולים לגרום למחלות, אם כי יכולים לסייע בפירוק רקמות מתות או שהם תוצאה של פירוק חומר בעצמם. יחד עם זאת, אין הם לעולם תוקפים או הורסים רקמה חיה ובריאה. תחת שיתקפו רקמה חיה ובריאה, החיידקים המואשמים כגורמי המחלות משגשגים בסביבה חולה. רקמות פגועות או מפורקות מזינות חיידקים אלו. חיידקים אלו הם אוספי הזבל של הטבע שנקראים למחזר רקמות פגומות. "כאשר תהליכי הצמיחה והחיים משתבשים או נגמרים, החיידקים נקראים לפרק את החומר בחזרה לרכיבי בסיס מהם יצמחו חיים חדשים".[9]
ד"ר וויליאם הווארד מסכם תהליך טבעי זה: "אנו מבזבזים זמן יקר, כסף רב וכוח חשיבה מצוין בלימוד היסטוריית חייהם של החיידקים, כאשר אין הם אלא אוכלי-נבלות זעירים, יצורים ידידותיים שתפקידם הדחוף בדרך כלל הוא לפטור את הגוף, בהתראה קצרה, מפסולת מצטברת שהפכה להיות בלתי נסבלת, נטל מדאיג על תפקודנו, ובכך אנו מחמיצים את המטרה האמיתית של חיפושנו אחר הגורמים למחלות".[10] לאחר שניסה בכל חייו ללא הצלחה להוכיח שביצ'אמפ טועה, הודה לבסוף פסטר על ערש דווי בפני עוזרו כי הוא בזבז את חייו בכיוון הלא נכון והוא מבין כי המיקרו-יצורים אינם גורמים למחלות. עם זאת, תיאורית החיידקים השגויה היא זו שעליה מבסס הממסד הרפואי את מבנה הפרקטיקה שלו.

המדד המקובל על ידי החוקרים להכרעה באם הגוף "מחוסן" או "לא מחוסן", הוא הימצאות אותם נוגדנים בדם. רוב המחקרים המראים, לכאורה, חסינות כנגד מחלה, מסתמכים על מדד זה. הקשר בין הימצאותם בדם לבין מחוסנותו של אדם – כפי שהוסבר לעי"ל – היא הנחה בלבד.

---

[1] Levine, Arnold J.; Viruses, 1992, Scientific American Library, New York , NY.

[2] Brock, Thomas D.; Madigan, Michael T.; Biology of Microorganisms, 1988, Prentice-Hall, Englewood Cliffs, NJ.

[3] Brock, Thomas D.; Madigan, Michael T.; Biology of Microorganisms, 1988, Prentice-Hall, Englewood Cliffs, NJ.

[4] Duesberg, Peter H.; Lecture delivered October 29, 1989, to the Fourth San Diego Conference on Nucleic Acid Applications, American Association of Clinical Chemistry, LaJolla, CA.

[5] Honorof, Ida; McBean, Eleanor; Vaccination: The Silent Killer, 1977, Honor Publications, Sherman Oaks, CA.

[6] James, Walen, Immunization: The Reality Behind the Myth, 1988, Bergin & Garvey Publishers, Inc., Granby, M.A.

[7] Dobos, Rene; “Second Thoughts on the Germ Theory”, Scientific American, May 1955; pp. 34-35.

[8] Honorof, Ida; McBean, Eleanor; Vaccination: The Silent Killer, 1977, Honor Publications, Sherman Oaks, CA.

[9] Asher, cash, Bacteria, Inc., 1949, Bruce Humphries, Inc., Publishers, Boston, MA.

[10] Hay, William Howard, M.D., Who Are the Quacks?, 1964, Polio Foundation of California, Santa Cruz, CA.