מדיניות חיסונים

החיסונים מראים את הצד המרושע שלהם (פברואר 2007)

[Nuromolecular Med. 2007;9(1):83-100]

[חוקר מדע העצבים באוניברסיטת British Columbia, קריסטופר שאו;

המחקר – על ידי קבוצת חוקרים מאוניברסיטת British Columbia ומאוניברסיטת לואיזיאנה]

נמצא קשר בין האלומיניום המשמש בחיסונים לתסמיני מחלות: פרקינסון, ALS (לו-גריג) ואלצהימר.

החוקרים הזריקו חיסוני אנתרקס ששימשו במלחמת המפרץ לעכברים.

"זה נראה חשוד. או שהקשר הזה היה ידוע על ידי התעשייה והוסתר מהציבור, או שמשרד הבריאות הקנדי מעולם לא תבע מהתעשייה לבצע מחקרים אלו. אני לא יודע מה מפחיד יותר"

דגימות תאים מעכברים שהוקרבו הראו שתאי עצב מתים.

בחלק המוח השולט על התנועה, 35% מהתאים השמידו את עצמם.

"אף לא אחד במעבדה שלי מוכן להתחסן. זה הפחיד אותנו לחלוטין. לא יצאנו לחפש חורים בתיאורית החיסונים, אבל פתאום, אלוהים – יש לנו מוות ניורונים!"

"השאלה באם הגנה מפני מחלה קשה עולה על הסיכון שברעילות היא שאלה שדורשת את תשומת ליבנו המיידית"

חיסונים נגד שפעת: מדיניות לעומת העובדות

[British Medical Journal, 2006;333:912-915 (28 October), doi:10.1136/bmj.38995.531701.80]

"...אף אחד לא יודע מהו הגורם למחלה. למחלת השפעת אין תיעוד של בידוד גורם המחלה במעבדה"

מצאתי הרבה מאד עובדות אודות השפעת.

שלוש בעיות צצו מיד:

1) הסתמכות רבה על מחקרים לא אקראיים.

2) חוסר בעובדות משכנעות בקשר למטרות המחקר.

3) מדגם נתונים קטן ולא אחיד (הטרוגני) אודות בטיחות החיסון.

"הפער בין מדיניות החיסונים ומה שהנתונים מספרים לנו – מפתיע"

"מעצבי המדיניות מעדיפים להשתמש במה שעומד לרשותם – חיסונים כנגד שפעת. זוהי גישת ה 'עלינו לקבל החלטות ולא יכולים לחכות לנתונים מושלמים'. זה לא אתי"

"הטון האופטימי והבטוח של חלק מהתחזיות להתפשטות וירליות וההשפעה של החיסונים, העומדים בסתירה לעובדות, מרשים"

סיכום:

"העובדות מסקירות שיטתיות מראות שההשפעה של החיסון זניחה עד לא קיימת"

"רוב המחקרים הם ברמה מתודולוגית נמוכה וההשפעה של גורמים מסיחים היא גבוהה"

"קיימים מעט עובדות להשוואה אודות בטיחות החיסון"

"הסיבות לפער בין המדיניות לבין העובדות – אינן ברורות"

התפרצות פוליו בישראל בשנת 1988 – דו"ח עם שתי הערות

[Lancet, 1990 May 19;335(8699):1192-5; discussion 1196-8]

דווחו 15 מקרים של פוליו. 9 מהם – קיבלו לפחות 3 מנות חיסון אוראלי קודם לכן. 9 מהם – ילדים בני 15 או יותר.

החוקרים חלוקים בפרשנותם את ההתפרצות:

קבוצה אחת חושבת שמדובר בשילוב של רגישות יתר בקרב ילדים שהתחסנו קודם לכן בחיסון אוראלי ושל הדבקה בזן "פרא" של וירוס הפוליו על ידי ילדים בעלי מערכת חיסונים מוחלשת לאחר שחוסנו בזריקה.

מסקנתם: יש לחסן בשני סוגי החיסונים: אוראלי וזריקה

קבוצה שנייה חושבת שהגורם הינו חשיפה לשפכי ביוב מזוהמים או מגע עם מוקד ההתפרצות – נוכחות זן פוליו שונה מזה שמצוי בחיסונים – וגם רמת נוגדנים נמוכה לגורם המחלה לעומת המצוי בחיסון.

מסקנתם: חיסון בזריקה הוא הפתרון הטוב היותר.

מספר אבחנות עולות מעיון במחקר זה [חסון]:

1. אף אחת מהקבוצות לא חשדה באפשרות שהחיסון פשוט לא עובד!

2. זן "פרא" נזרק בדרך כלל בדיון במקרים של התפרצות מחלות המוגנות ע"י חיסון

3. רוב החולים – ילדים גדולים. האין זה חיזוק לסברה שהחיסון רק דוחה את המחלה

4. אפילו לא הסכימו ביניהם על מדיניות החיסון המועדפת. האם יכול להיות שמחלה מסויימת פשוט חולפת לה למרות החיסונים, והקרדיט נתלה בחיסונים דווקא?

5.

מחקר רב מצביע על תנאי סניטציה ירודים כגורם ראשי להתפרצות מחלות. ראוי לציין שלפחות קבוצה אחת הפעם הצביעה על זה כאפשרות.

חיסון הפוליו: האם הגיע זמן לשינוי?

[Arch Dis Child 1998;78:571-574]

[דיון בשאלה האם יש להוסיף לחיסון הפוליו האוראלי הבלעדי באנגליה גם חיסון תוך שרירי, או שיש להשאיר מדיניות חיסון אוראלי בלבד על כנה]

"...כמעט כל מקרי הפוליו הבודדים [במדינות בהם המחלה אינה מתפרצת יותר] נגרמים על ידי נגיף הפוליו המצוי בחיסון עצמו [כלומר, על ידי החיסון], במקבלי החיסון (בד"כ ילדים) ובאלו שלא מתחסנים (באמצעות מגע עם הנגועים במחלה, בד"כ מבוגרים). פוליו כתוצאה מהחיסון עצמו נגרם כתוצאה מנסיגה בתהליך המוטציה בחיסון המוחלש [VAPP] – אירועים המתרחשים בתדירות גבוהה באופן קיצוני..."

"זה ברור, על פי הניסיון בארה"ב, ש VAPP קשור עם שיתוק קשה קבוע ולעיתים מוות, בדיוק כמו הזיהום מסוג הפרא [הנגיף הטבעי]"

"העיסוק בשאלת סגולות שני חיסוני הפוליו [של סאלק ושל סאבין] אינו חדש. מפתחי החיסונים, סאלק וסאבין, עסקו בזאת בעצמם בנמרצות החל משנות השישים ועד מותם, והדיון ממשיך על ידי אחרים..."

"...כדאי גם לשקול את ההשלכות הפוטנציאליות על תכנית החיסונים...באם מקרים כאלו יקרו, כאשר יקרו, יעוררו את תשומת לב התקשורת והחקיקה כפי שעוררו חיסוני השעלת לפני 20 שנה. זה בהחלט יהיה כדאי לשנות לפני, מתוך ראיית הנולד, ולא בתגובה לירידה באמון הציבור בחיסון..."

"אם גושפנקא למיגור הפוליו יושג עד שנת 2007 – 10 שנים מכתיבת מסמך זה – מה שנראה אפשרי, ועל ידי כך יביא להפסקת החיסון, אנו יכולים להעריך שבקצב הנוכחי, 15 מקרים נוספים של VAPP ידווחו באנגליה..."

התפתחויות אחרונות בחיסונים ופרקטיקה של חיסונים

[Pharmacotherapy, 1992;12(6 Pt 2):94S-103S]

"שינויים דרמטיים נעשו בתכנית החיסונים המומלצת, וזאת מכמה סיבות: הבנה טובה יותר של הסיכונים בחיסון כנגד שעלת; מגיפה (אפידמיה) ארצית של חצבת שפגעה במחוסנים רבים; וכשל בשימוש ממוקד בחיסון בקרב אוכלוסיה בסיכון בהורדת מופעי הפטיטיס B."

תכנית החיסונים של בוש – אבעבועות שחורות, 2003-2002

קריאה לחיסון 500,000 עובדי רפואה כנגד התקפה ביולוגית אפשרית.
הערכות המומחים: 1-2 מקרי מוות לכל מיליון מחוסנים; תגובה שלילית רצינית: 1 מכל 4,000. (על סמך מה? מעולם לא בוצע מחקר ארוך טווח על אנשים שיאפשר להסיק נתונים כאלו).
בפועל, לאחר כמות גדולה של מקרי מוות ותגובות קשות, מדינות רבות הפסיקו את התכנית עד לגווייתה המוחלטת באביב 2003. עד יוני 2003, 35,000 חוסנו. מתוכם: 3 מתו (פי 80 מתחזית המומחים); תגובה שלילית קשה (נכות, מחלות עם סיכוי מוות כמו התקפי לב, דלקות לב, דלקת המוח, התכייבות העור ועוד..): 1 מתוך 583 (פי 7 מהערכות המומחים). אנטיביוטיקה ניתנה ל 30% מהמשתתפים – כתוצאה מתגובות אחרות, שלא נכללו בהגדרה הנ"ל של "תגובות שליליות קשות".
לציבור באמצעי התקשורת ממשיכים לצטט את ההערכות המקוריות, וגם לא מספרים להם שבארה"ב הדיווח על מקרים כאלו הם בבחינת רשות - לא חובה. נמצא כי 40% מהרופאים לא מודעים כלל לקיומה של מערכת דיווחים כזו. כמו כן, רק תגובות שליליות קשות שנתגלו 3-4 שבועות לאחר החיסון דווחו.
ראש ה FDA, David Kessler: "90 עד 99 אחוזים מכלל התגובות השליליות לכלל התרופות אינם מדווחים לעולם, מה שהופך את שיעורי המוות והפגיעה כתוצאה מתרופות חוקיות לאסטרונומי".

בוש ממשיך לעודד לשלב שני בתכנית, מבטיח 100 מיליון דולר למדינות שתסכמנה, תוך שיכתוב ההיסטוריה, העלמת נתונים והמסקנות המדעיות שעלו מהשלב הראשון.

תכנית ארה"ב לפיצוי נפגעי חיסונים

[מתוך ספרה של ג'ודית דה-קאווה: Vaccinations: Examining the Record]

ממשלת ארה"ב מכירה בעובדה שמתן חיסונים גורם לפגיעות בקרב מקבלי החיסון. האם היא מגבילה את השימוש בחיסונים? האם היא אסרה לשימוש איזשהו חיסון הכלול בתכנית החיסונים לילדים? התשובה היא לא. תחת זאת, ממשלת ארה"ב חוקקה את "חוק הפיצויים לנפגעי תכנית חיסוני הילדים הממשלתית" (The National Childhood Vaccine Injury Compensation Act). בשנתה השלישית של התכנית (1992) מנהליה דיווחו שכבר פיצו 500 נפגעים בסכום כולל של למעלה מ 249 מיליון דולר בגין פגיעות חמורות ומקרי מוות. בתום השנה הרביעית סכום הפיצויים טיפס ל 500 מיליון דולר. אלפי מקרים ממתינים לתורם. זאת למרות שתכנית זו אינה מלווה בשום מסע שיווקי כלשהו. נשמע לכם כאילו ממשלת ארה"ב סותרת את עצמה באכיפתה מצד אחד תכנית ממשלתית למתן חיסונים גורף, שהוכחה כלא יעילה וכגורמת נזקים רבים, ומצד שני מפצה את חלק הנפגעים הקשים ביותר בעלויות המסתכמות במאות מיליוני דולרים? קשה להימנע מסתירות כאשר נאחזים בכוח בתכנית שהרציונל שמאחוריה מבוסס על שקר, בעוד עדויות להשלכות הרות האסון שתכנית זו גורמת נערמות כגרגרים אשר על שפת הים.

חשיפה – הקשר בין תימרוסל (כספית) לנזקים ניורולוגים – אוטיזם, הפרעות קשב, התפתחות מואטת, הפרעות דיבור, היפראקטיביות

[נחשף על ידי רוברט פ. קנדי תחת ה Freedom of Information Act]

ביוני 2000 התכנסו 52 מדעני ממשל ובעלי תפקידים רשמיים, בכירים מה CDC, FDA, נציג ה WHO לענייני חיסונים מג'נבה, נציגי יצרני התרופות באתר מבודד ותחת מעטה סודיות והנחייה לא להוציא אף נייר מהישיבה בת היומיים – "אמברגו" על כל תוכן הישיבה.
טום ורסטראטן, אפידמיולוג מה CDC חקר את מאגרי ה CDC – רישומי כ 100,000 ילדים, חשף את ממצאיו שבדקו את הקשר בין תימרוסל בתרכובת החיסונים לשורה של הפרעות נוירולוגיות.
"למעשה, הייתי המום ממה שראיתי", מעיד ורסטראטן. מאז 1991, השנה בה הורה הממשל ששלושה חיסונים נוספים המכילים תימרוסל יינתנו לתינוקות בני יומם, מספר מקרי האוטיזם קפץ מ 1 לכל 2,500 לשיעור של 1 לכל 166 (פי 15).
ביל וייל, יועץ לאקדמיה לרופאי ילדים בארה"ב: "אתה יכול לשחק עם זה איך שאתה רוצה, התוצאות הם משמעותיות מבחינה סטטיסטית (statistically significant)".
דר' ריצארד ג'ונסטון, אימונולוג ורופא ילדים מאוניברסיטת קולורדו (שנכדו נולד בבוקר הכינוס): "תחושת הבטן שלי? סלחו לי על ההערה האישית, אני לא רוצה שנכדי יקבל זריקה המכילה תימרוסל עד שנדע טוב יותר מה פה קורה פה".
מרבית הדיונים ביומיים האלה נסבו סביב איך לכסת"ח את הממצאים המזיקים לשורה התחתונה של יצרני התרופות.
"אנו בעמדה בעייתית מבחינת היכולת להגן תביעות משפטיות. זה יהיה משאב בידיו של כל עורך דין של תובע במדינה " – דר' רוברט ברנט, רופא ילדים מדלאוור.
"בשל רגישות המידע, הצלחנו לשמור אותו מלהגיע לידיים של, נאמר, אנשים פחות אחראיים" – דר' בוב חן, רמ"ח בטיחות בחיסונים, CDC.
דר' ג'ון קלמנטס, יועץ חיסונים בארגון הבריאות העולמי: "כנראה שהמחקר הזה טוב היה לו לא נעשה מלכתחילה. צריך 'לטפל' בממצאים. זה יגיע לידיים שיקחו את זה למקומות שלא תהיה לקבוצה הזו שליטה עליהם".

פיטר פטריארקה, דיירקטור מוצרים וירלים, FDA, באימייל ל CDC ב 1999: "מה לקח לסוכנות לבצע את החישובים הללו כל כך הרבה זמן? מדוע ה CDC והוועדות המייעצות לא עשו את החישובים כשהם מיהרו להרחיב את תכנית החיסונים לילדים? ...אני לא בטוח שתימצא דרך קלה להיחלץ מתודעה אפשרית שה CDC, ה FDA והגופים האמונים על מדיניות חיסונים נרדמו בשמירה ...הקשרים הקרובים בין פקידי הרגולטור לתעשיית התרופות יעלו שאלות אודות כל מיני גופים וועדות מייעצות בנוגע להמלצות האגרסיביות לשימוש בתימרוסל בחיסוני ילדים".

המכון לרפואה (Institute of Medicine) נתבקש לייצר מחקר שמבטל את הקשר בין תימרוסל להפרעות מוח. דר' מאריאן מק-קורמיק, יו"ר הועדה לבטיחות חיסונים במכון לרפואה, לחברי הועדה בפגישתם הראשונה בינואר 2001: "ה CDC רוצה שנצהיר שהחומרים הללו הם די בטוחים לשימוש. אנו לעולם לא נלך בכיוון שאוטיזם הוא תופעת לוואי של חשיפה לתימרוסל". עפ"י פרוטוקול הישיבה, החברה הבכירה קתלין סטרטון, העריכה שהמכון לרפואה יסיק שהראיות לא היו מספיקות לקבל או לדחות קשר סיבתי. זו התוצאה שוולט רוצה" (וולט – דר' וולטר אורנשטיין, דיירקטור תכנית החיסונים הלאומית עבור ה CDC). דר' מיכאל קאבאק, חבר אחד בוועדה: "אנו מחזיקים דרקון בזנב. ככל שהמצגת שלנו תהיה יותר שלילית, פחות אנשים ייתחסנו ואנו יודעים מה תהיה התוצאה של הדבר הזה. אנו במלכודת. הדרך להיחלץ מהמלכודת – זו המשימה".

בדו"ח הועדה לרפורמה בקונגרס, מאי 2003: "תימרוסל המשמש כחומר משמר בחיסונים קשור קשר ישיר למגפת האוטיזם..."
דר' גורדון דוגלאס, בהיותו דיירקטור לתכנון אסטרטגי של מחקר חיסונים במכון הלאומי לבריאות (NIH): "כרגע רצים ארבעה מחקרים שמטרתם לשלול קשר בין תימרוסל ואוטיזם", מאי 2001, כנס בפרינסטון. "כדי לבטל את הנזקים של מחקר המראה קשר בין חיסון החצבת לסיכון מוגבר לאוטיזם, עלינו לייצר ולפרסם בציבור מחקרים נוספים שמרגיעים את ההורים. אותו גורדון דוגלאס שימש לפני כן נשיא חיסונים בחברת Merck, שם הוא התעלם מאזהרות על הסיכון מתימרוסל.

ואכן, במאי 2004, פרסם המכון לרפואה את הדו"ח שלו, בו הסיק שאין קשר מוכח בין אוטיזם לתימרוסל בחיסון. זו היתה תוצאה של מכבסה מחקרית שהסתמכה על ארבעה מחקרים שגויים מאד מבחינה אפידמיולוגית שבוצעו על מדינות אירופאיות שם נחשפו הילדים לכמויות קטנות בהרבה מהאמריקאיות לחומר, בדק ילדים צעירים מדי בכדי להיות מאובחנים כאוטיסטים והתעלם מאחרים שהראו סימני המחלה. הוא גם התייחס לגרסה מכובסת של המחקר של ורסטראטן שפורסם במגזין לרופאי ילדים. המכון לרפואה הכריז על הנושא כסגור והמליץ שלא ייערכו מחקרים נוספים בנושא.

חוץ מה CDC, לא רבים התרשמו מהדו"ח. הרפובליקני דיויד וולדון, רופא בעצמו, תקף את המכון לרפואה ואמר שהם הסתמכו על קומץ מחקרים שהיו שגויים באופן גמור ובעלי תכנון לקוי, ונכשלו בבדיקת כל העדויות המחקריות המדעיות הקיימות. ה CDC לא מעוניין בחקר האמת, כי קשר בין אוטיזם לחיסונים יאלץ אותם להודות שהמדיניות שלהם פגעה ללא יכולת לתקן באלפי ילדים. מי מוכן לקבל מסקנה כזו על עצמו?"

נציג הרוב בסנאט, ביל פריסט, קיבל תרומות בסך $873,000 מחברות התרופות, פועל ללא לאות לקדם חוקים שיסייעו בידיהם ומחסן חברות אלו מפני 4,200 תביעות מצד הורים לילדים שנפגעו. ב 2002, יום לאחר שהוא הגניב סעיף שנקרא "החוק להגנת אליי לילי" (יצרנית התימרוסל), תרמה החברה $10,000 דולר לקמפיין שלו ורכשה 5,000 עותקים מספרו על ביו-טרור. החוק בוטל בקונגרס ב 2003, אבל הפרלמנטר החרוץ השחיל חוק נוסף בתחילת אותה שנה לדחיית פיצוי נפגעי מוח כתוצאה מחיסונים.
דין רוזן, יועצת לענייני בריאות לביל פריסט: "היקף התביעות כל כך גדול, שהוא עלול למוטט את יצרני התרופות ולהגביל את יכולתנו להתמודד עם התקפה ביולוגית על ידי טרוריסטים".
הנציג הרפובליקני בורטון: "ה CDC מתיר באופן שגרתי למדענים בעלי ניגוד אינטרסים בוטה לשמש בוועדות אינטלקטואליות מייעצות שמעבירות המלצות על חיסונים חדשים, למרות שיש להם אינטרס במוצרים ובחברות שעליהם הם אמורים לפקח באופן בלתי תלוי". הועדה לרפורמה בממשל גילתה ש 4 מתוך 8 יועצי CDC שאישרו הנחיות לחיסון הרוטוירוס נהנו מקשרים כספיים לחברות השונות המייצרות גרסאות של החיסון הזה.

אוטיזם לא היתה מחלה ידועה עד 1943, אז היא אובחנה וזוהתה אצל 11 ילדים שנולדו כמה חודשים לאחר תחילת השימוש בתימרוסל בשנת 1931. היום, 500,000 סובלים מהמחלה, אליהם מתווספים 40,000 מקרים חדשים מדי שנה (רק בארה"ב?).

מסמכים פנימיים מאליי לילי מראים שמראש ידעה החברה שתימרוסל מזיק. כבר בשנת 1930 הם ביצעו ניסוי על חולי דלקת קרום המוח סופניים – הם מתו בתוך שבועות לאחר קבלת החיסון. החברה הסתירה ממצאים אלו כשהצהירה שהחיסון בטוח לשימוש. חוקרים של חברה מתחרה, פיטמן מור, הזהירו את אליי לילי שהממצאים שלהם לגבי בטיחות התימרוסל אינם עולים בקנה אחד עם הממצאים שלהם יש.

אבעבועות שחורות – מקרה העיירה לייכסטר

בשנות 1850 הפך החיסון לחוק עם עונשים מרתיעים לאכיפתו במרבית אירופה.
המתאם השלילי בין שיעורי חיסון גבוהים (95%) לבין עלייה בהתאמה במקרי המוות והתחלואה לא הותיר מקום לספק. מתנגדי החיסונים הצביעו על העיירה לייכסטר בתור מקרה מיוחד: 95% מחוסנים. 3,500 מקרי מוות לכל מיליון בהתפרצות של 1871. לנוכח הסבל הרב והנתונים האלו כאשר נחשפו, קמו תושבי העיר בליווי הנהגת העיר והתנגדו לחיסונים. לייכסטר הפכה לעיר הראשונה שהתנגדה באופן רשמי לחוק החיסונים.
מצדדי החיסונים הילכו איימים על האנשים: הפחדות מפני תחלואה גבוהה וכו'..
בתוך 20 שנה שלאחר מכן, התהפכו המספרים ושיעור הלא-מחוסנים עמד על 95%. התפרצויות מקומיות של פרטים במחלה טופלו ע"י בידוד וטיפול רפואי איכותי.
מעולם לא התפרצה יותר מגפת אבעבועות שחורות בלייכסטר, מה שהעניק לה את התואר העיר בעלת שיעור מקרי המוות הנמוך ביותר בכל אנגליה.
עד שנת 1890, ההתנגדות לחוק חובת החיסונים באנגליה הייתה כל כך עזה שהפרלמנט הקים ועדה מלכותית לבחינה מדוע אנגליה עדין סובלת ממגפת האבעבועות השחורות למרות שכמעט כל אנגליה מחוסנת. המדען הדגול Alfred Russel Wallace, קולגה של צ'ארלס דארווין, הוזמן להעיד בפני הועדה על יעילותו ובטיחותו של החיסון. וואלאס ורופאים אחרים הראו לוועדה באופן נחרץ כי אבעבועות הפרה מעולם לא הוכח כמגן בפני אבעבועות שחורות, שתרכובת חיסון לא טהורה ומסוכנת נוצרת על ידי העברת מוגלה חולה מאדם לאדם ומפרה לאדם, שהחיסון לא מנע אבעבועות שחורות, שחיסון נוסף לא מנע אבעבועות שחורות, שהחיסון גרם לפגיעות רבות ולמקרי מוות, שהחיסון למעשה הגביר את שיעור התחלואה במחלה ושמנגנון הדיווח על מקרי מוות ונזקים כתוצאה מהחיסון לוקה בחסר ומקרים רבים כלל לא דווחו.
על ידי נחישות התנועה נגד החיסונים, חוק חובת החיסונים הוסר לבסוף באנגליה, בשנת 1898.

התפתחויות אחרונות בשעלת

[Lancet, 2006 Jun 10;367(9526):1926-36]

"...התפרצות המחלה באוכלוסיות מחוסנות יכול לקרות."

"...בתגובה, כמה מדינות הכניסו חיסוני חיזוק (בוסטר) לשעלת. האפקט עד כה – לא ידוע."