חיסונים למטיילים

מאת שרי ג'. טנפני תירגם מאנגלית חנן כהן
ספטמבר / אוקטובר 2003

הגיע סוף סוף הזמן לטיול המיוחל לחו"ל.
התחלנו את התכניות לפני זמן רב: כרטיסי טיסה, הזמנות למלון, השכרת רכב, ותכנית לביקור באתרים מעניינים. מוציאים את המזוודות מהבוידם וההתרגשות עולה עם כל יום שעובר. הכל הולך כמו שצריך.

אבל רגע- מה עם החיסונים? האם זו עוד מטלה שצריכים להוסיף לרשימה?
את תכנון הטיול לחו"ל אפשר לחוות כמו טיול לפלנטה אחרת. תמונות של אתרי התיירות מצטרפות לפיתויים האין-סופים והמעניינים של דפי הכרומו בחוברות הפרסום. לחזות את הלא נודע יכול להיות אתגר אפילו בעבור מטייל בוגר ועטור ניסיון. טיול עם ילדים לעומת זאת מוסיף מימד אחר להתרגשות- המחשבה שילדך נהיה חולה בחו"ל מאוד מפחידה. רופא המשפחה ממליץ על מגוון גדול של חיסונים. האם הם נחוצים? איך מחשבים את הסיכון?

חיסונים בארצות הברית
(ההמלצות לחיסונים בארץ דומים לאלו בארה"ב ואף מחמירים יותר)
כרגע, שמונה מנות חיסונים שונות מומלצות לילדים בארה"ב: צהבת נגיפית מסוג B, פוליו, דיפטריה-טטנוס-שעלת (DTP), חצבת-חזרת-אדמת
(MMR), אבעבועות רוח, המופוליס HIB ,Prevnar (ה- Prevnar ו-HIB ניתנים בכדי למנוע זיהום בקטריאלי הנגרם מחיידק H. INFLUENZA וה-STREP, וגם מחיידק ה PNEUMONIA שגורם לדלקת ריאות. לאחרונה ממולץ בכל שנה גם חיסון נגד שפעת.

כמה מהחיסונים האלו מומלצים גם לטיול בחו"ל. האומנם הסיכוי לחלות במחלות אלו גבוהה יותר למטיילים בחו"ל מאשר להידבק בהם בארץ? בואו ונסקור כמה מהמחלות המדבקות בהן אתם עלולים להדבק כאשר אתם מטיילים בחו"ל:
להלן קישור ל משרד ה”בריאות” לגבי המלצות למטיילים הישראלים.

צהבת מסוג HEPATITIS B) B) - מחלה ויראלית אשר מועברת ע"י מגע ישיר עם הדם. בארה"ב המחלה נמצאת בעיקר אצל בוגרים. היא מועברת ע"י קיום יחסי מין או ע"י שיתוף מחטים מזוהמות של מזרקי סמים, כהרואין.
צהבת מסוג B נפוצה בייחוד במדינות מזרח ודרום אסיה ובסאב- סהרה אפריקה. אפילו באזורים אלו רמת ההידבקות היא מאוד נמוכה, אך אם חס וחלילה אתה נדבק בה היא עלולה לגרום לך להיות חולה מאוד.
ועדיין, הסיכון לסיבוכים ארוכי טווח מופחת בהרבה ממה שבד"כ גורמים לנו להאמין. יותר מ95% מהחולים במחלה מבריאים באופן מלא, והידבקות בה מקנה חיסון אמיתי למשך כל החיים.
חוץ ממקרה בו אתה מתכנן להעביר זמן רב עם אדם חולה בצהבת מסוג B, הסיכוי להידבק במחלה זו בחו"ל זהה לסיכוי להידבק בה בארה"ב.

פוליו - מחלת נגיפית מדבקת אשר נגרמת ע"י וירוס אשר תוקף את מערכת העצבים. המחלה מתרחשת בעיקר אצל ילדים מתחת לגיל 5. הסימפטומים למחלה כוללים חום, עייפות, כאבי ראש, הקאות, צוואר נוקשה, וכאבים בגפיים. אחוז הילדים הנעשים משותקים נע בין 1%- ל2% מהנדבקים במחלה הנגיפית - כך שהרוב המוחלט של הנדבקים בפוליו(98%) מבריאים ממנה באופן מלא, ואילו מספר מועט של חולים אכן נותרים עם נכות קבועה לכל ימי חייהם.
נגיף הפוליו היה בעבר נפוץ בכל מדינות "העולם השלישי", אך כיום נשארו רק כשבע מדינות בהן הפוליו נפוץ, באזורים נידחים: אפגניסטן, מצריים, הודו, ניג'ר ניגריה, פקיסטן וסומליה.
המחלה כבר איננה מהווה סיכון ובקרוב היא תיעלם לחלוטין. למרות שארגון הבריאות העולמי הכריז ב1994- על כל החלק הצפוני של כדור הארץ כ"אזור נקי מפוליו" ולמרות שמאז שנת 1991 לא נמצא נגיף טבעי של פוליו (כלומר נגיף שלא הוחדר לגוף בצורתו המוחלשת בחיסון-המתרגם), עדיין נכללות לא פחות מארבע מנות חיסון נגד פוליו לכל יילוד בהמלצות משרד הבריאות האמריקאי (הערה 1). הסיבה שניתנת היא, שעד שהפוליו ייגמר לחלוטין, הסיכון שהנגיף יופיע בשנית בארה"ב הוא "רק מרחק טיסה אחת מלהתממש".
בכל מקרה, בחינה של הנתונים מראה שבין 1980 ל- 1998 נתגלו רק 6 מקרים של פוליו מיובא בארה”ב, כאשר האחרון נמצא בניו יורק ב-1993 . הסיכון לחלות בפוליו הוא מזערי ביותר אפילו בבית.

טטנוס - מחלה ספסטית משתקת חמורה הנגרמת כתוצאה משחרור של רעלן מהחיידק Clostridium tetani. החיידק נמצא באדמה ובצואה של חיות בכל רחבי העולם.
ישנם מספר סוגים של טטנוס: neonatal, cephalic, localized ו-generalized. ביילודים, הטטנוס הנפוץ ביותר וגם הקטלני ביותר הוא ה-neonatal. אבל, רוב המקרים מתרחשים לאחר הלידה כתוצאה משימוש בציוד לא סטרילי לחיתוך חבל הטבור. טטנוס מסוג cephalic, הפחות נפוץ מכולם, עלול לגרום לשיתוק שרירי הפנים ולהוביל למקרים קלסיים של "לסת נעולה". טטנוס מסוג localized גורם להתכווצות שרירים מקומית חוזרת קרוב למיקום המקורי של חדירת הזיהום, וריפוי עלול לארוך מספר שבועות.
הטטנוס הכללי –(generalized) הסוג הנפוץ ביותר, הוא גם האיטי ביותר להתפתח בגוף. המחלה מאובחנת ע"י עלייה הדרגתית בהתקשחות שרירי השלד והתכווצויות שרירים בכלל. פצעים עמוקים ומלוכלכים מהווים הסיכון הגדול ביותר להתפתחות המחלה, מכיוון שהחיידק שורד אך ורק באזורים ללא חמצן.
הסימפטומים של ההרעלה בכל סוגי הטטנוס מתפתחים באטיות. תקופת הדגירה – התקופה בין מועד הפציעה לבין התפתחות הזיהום באופן מלא –נעה בין חמישה ימים לחודשיים, אבל סימפטומים ראשוניים ניתן לזהות בד"כ אחרי כ-14 יום. סימני הידבקות ראשוניים של טטנוס מתאפיינים בחוסר מנוחה, כאבי ראש וגרוד או כאב מקומי במקום הפציעה. נהוג לחשוב (או נהוג להאמין) שטטנוס היא מחלה קטלנית ביותר. ברם, בדיקת הנתונים מוכיחה אחרת. מהערכת נתוני הטטנוס האחרונים על-ידי ה-CDC (המרכז לבקרת מחלות) נמצא ששיעור המוות המשויך לטטנוס הוא כ- 11%, כלל לא קרוב ל"כמעט 100% קטלני" לפי האמונה הרווחת (הערה 3). עוד מקובל להאמין שזריקת החיסון נגד טטנוס מונעת את התפתחות הטטנוס. שוב הנתונים מראים, שאפילו קיבל האדם שלוש או ארבע זריקות נגד טטנוס, הוא עדיין יכול לחלות במחלה (הערה 4). באחד מירחוני The British Medical Journal האחרונים דווח שטטנוס יכול להתפתח "למרות רמת חיסונים מספקת ולמרות רמה (מספקת) של נוגדנים מנטרלים" (הערה 5).
הזרקת חיסוני טטנוס לעתים קרובות עלולה לספק תחושת ביטחון מטעה - הדרך הטובה ביותר להתגונן מפני המחלה היא לנקות את הפצע עם שפע רב של מים פושרים עם סבון, וגם לאפשר לדם לזרום החוצה מהפצע בכמות רבה. טיפול אנטיביוטי מניעתי, כמו ב-metronidazole ופניצילין, יעיל נגד החיידקים המשחררים רעלנים לזרם הדם. ייתכן ויהיה זה רעיון טוב לקחת עמך אנטיביוטיקות אלו בערכת עזרה-הראשונה כשאתה נוסע למקומות נידחים. אם יש לך גישה לטיפול רפואי כשאתה מטייל, זריקת טטנוס אימונו גלובולין (TIG) יכולה להינתן במקרים של פציעות חמורות במיוחד. שווה-ערך ל"מנה של נוגדנים",TIG ממשיך להסתובב במחזור הדם עד שלושה שבועות, ויכול לנטרל ביעילות כל רעלן שעלולים חיידקים גורמי-הטטנוס להפריש.

ומה עם מחלות אקזוטיות?
כאשר מטיילים בחו"ל יתכן מצב של מגע עם מחלות שאינן בנמצא בארה"ב. המרכז לבקרת מחלות (CDC) מפרסם את המחלות הנ"ל שעלולות לגרום לסיכון למטיילים מסביב לגלובוס (הערה 6).

טיפוס-(Typhoid Fever) - מחלת חום הנגרמת מחיידק הסלמונלה
(salmonella typhi) ומאופיינת בחום, כאבי ראש והגדלה של השקדים בגרון. הסיכון המשמעותי ביותר לחלות בה הוא למטיילים להודו ולמדינות המתפתחות באסיה, אפריקה ובמרכז דרום אמריקה, אשר נמצאים חשופים זמן ארוך לאוכל או משקה מזוהמים בחיידק.

הקדחת הצהובה - מחלה ויראלית המועברת ע"י יתושים, אשר השפעותיה משתנות, מתופעות קלות הדומות להתקררות ועד לדלקות חמורות של הכבד וhemorrhagic fever. המחלה נפוצה רק באזור הסהרה של אפריקה וכן באזורים טרופיים מרוחקים בדרום אמריקה.

דלקת קרום המוח- Japanese Encephalitis - עוד סוג של וירוס המועבר ע"י יתושים, מצוי בכל יבשת אסיה, בייחוד באזורים החקלאיים הנידחים והחמים יחסית שבסין, יפן, קוראה ומזרח רוסיה. הסיכון לאנשים שמטיילים זמן קצר ולאלה המתכננים לטייל באזורים אורבניים במדינות אלו, הוא קטן ביותר.

דלקת קרום המוח- Tick-borne Encephalitis - הידועה גם כ- דלקת קרום המוח של אביב- קיץ, הנה מחלה ויראלית אשר גורמת לדלקת במערכת העצבים המרכזית. למרות שהמחלה נפוצה בכל אירופה, מטיילים נמצאים בסיכון נמוך, אלא אם הם מבקרים באזורים מיוערים או אוכלים מוצרי חלב לא מפוסטרים.

דלקת כבד נגיפית מסוג A (צהבת A) - היא גם מחלה ויראלית אשר מתאפיינת בסימפטומים הדומים להתקררות, תחושת עייפות, בחילות ושלשולים. מספר ימים לאחר ההדבקות, עור החולה נוטה לצבע הצהוב. הסימפטומים של המחלה יכולים להיות מסימפטומים קלים ביותר ועד חולי לא חמור, שיכול להמשך שבוע עד שבועיים. למרות שנמצא בכל העולם, ניתן להימנע מהדבקות בצהבת מסוג A ע"י הקפדה על היגיינה של מזון אשר מפורטת בהמשך בפרק: "צמצום סיכונים”.

מה מומלץ ? ומה באמת כדאי לקחת?
למרות שארגון CDC ממליץ שכל המטיילים לחו"ל יזריקו חיסונים לגופם, חשוב להבין שאין שום חובה לקבל חיסונים!!! ישנה רק המלצה לעשות כן. לא תצטרך להראות הוכחות ביציאה או בכניסה מכל ולכל ארץ. היוצא מהכלל היחידי הוא החיסון לשפעת הצהובה, עליה תחויב להתחסן באם אתה נוסע לדרום אמריקה או לארצות אפריקאיות הנגועות בחיידק. הנתונים לגבי מחויבות להתחסן מופיעים
באתר ה CDC.

אני עצמי מטייל בעולם בכל שנות בגרותי. ב-25 השנים האחרונות טיילתי ליותר מ-40 מדינות. מעולם לא נשאלתי בגבולות לתעודת חיסונים או הוכחה על חיסון. כמו כן, מעולם לא חשתי בצורך להתחסן בשום חיסון שהוא, אפילו כשהרחקתי לטייל למקומות נידחים ביותר.

האם ישנן עוד סכנות בריאותיות שעלי לקחת בחשבון?
באם החלטת לחסן, קיימים חיסונים לכל המחלות המוזכרות כאן. בין המחלות הנוספות הנמצאות בכל העולם- שאין להן חיסון, ישנם -המלריה ושלשול של מטיילים. מלריה היא מחלה מסוכנת, לפעמים אף קטלנית, אשר נגרמת מטפיל המועבר ע"י עקיצה של יתושים. הטפיל גדל בכבד ולאחר מכן פוגע בכדוריות דם אדומות. הסימפטומים של מלריה כוללים חום, צמרמורות, כאבי ראש, כאבי שרירים, הקאות, שלשולים ועייפות קיצונית. באם המחלה לא מטופלת, היא עלולה לגרום למוות בעקבות התייבשות וקריסת הכליות.

ברוב החולים הסימפטומים של מלאריה מתגלים מ- 10 ימים עד 4 שבועות לאחר ההדבקות, אף כי ייתכנו מקרים בהם הסימפטומים יתגלו שנה שלמה לאחר זמן ההדבקות בטפיל. כל אדם הסובל מהסימפטומים עד שנה מאז חזר מהטיול צריך לפנות לרופא ולציין שהוא טייל בארצות בהם המלריה שכיחה.

תרופות (כמרשמי רופא) למניעת המלריה מומלצות למטיילים באזורים נגועי מלריה. אמנם כמה מהתרופות נגד מלריה יעילות באזורים מסוימים בעולם, ופחות יעילות באזורים אחרים אבל לכל התרופות יש תופעות לוואי קשות שגם גורמות לסיבוכים. בנוסף, מצבים רפואיים מסוימים עלולים לבטל אפשרות של לקיחת תרופות ספציפיות שונות.

אלטרנטיבה טובה ללקיחת תרופות נגד מלריה היא להשתמש בדוחי- יתושים שונים.
חשוב ביותר להשתמש בדוחי-יתושים טבעיים כאלו שאינם מכיליםDEET , רעל המצוי ברוב דוחי-היתושים הרגילים.
.דוחה היתושים האהוב עלי הוא Natural Mosquito Repellent, מיוצר ע"י Royal Neem. חומר זה נקי מכימיקלים ומכיל הרבה מרכיבים טבעיים כמו: אלו-ורה, שמן קוקוס, אזדרכת הודית, עשב לימון, סיטרונלה, ארז rhodiumwood, ותמציות ממיורן - שיח ברביריס, קורנית, וצמח ממשפחת הנוריתיים-goldenseal. המלצות נוספות לדוחי - יתושים אחרים אפשר למצוא ב www.mercola.com

באם חלית במלריה, ישנם מוצרים טבעיים אשר כנראה עולים ביעילותם על המוצרים הכימיים, ובטוח שהם פחות רעילים. בזמן החפירות הארכאולוגיות בשנת 1970 נמצאו בקברים סינים עתיקים בני 2000 שנה מרשמים לטיפול במלריה, המכילים את צמח הלענה או artemisia. בזמן סמוך מדענים מערביים בודדו את החומר הפעיל בעשב וכינו אותו "ארטמיסינין". מחקרים בסין ווייטנאם מאשרים ש ה"artemisinin” הינו מרכיב יעיל ביותר, עם יעילות של קרוב ל100% בטיפול במלריה. מחוץ לארה"ב הוא החומר הטבעי מספר 1 בטיפול במלריה. ארגון הבריאות העולמי חוקר בימים אלו את השימוש בחומר הזה ברחבי העולם כנגד מחלת המלריה. בגלל שיש מגוון רחב של איכויות החומר, מומלץ ביותר לרוכשו ממקור מהימן ואיכות כמו: Allergy Research Group. יש לציין שהחברה מוכרת את הartemisinin רק לעוסקים מקצועיים בעלי תעודה בתחום.


הסימפטומים בד"כ מתחילים פתאום. התופעות המוכרות במחלה הם כ- 4 - 5 יציאות מימיות במשך היום בנוסף לחום, בחילות, הקאות, התכווצויות בטן, וחולשה. ברוב המקרים התופעות מגיעות וחולפות לאחר יום-יומים ללא התערבות של טיפול כל שהוא. למרות שאין הוא מסוכן בד"כ, קלקול קיבה עלול להביא תחושה של "מרה שחורה" על השמחה האופורית של המטיילים לחו”ל.
הדרך הטובה ביותר להימנע משלשולים וקלקולי קיבה היא שמירה קפדנית על כללי אכילה ושתיה (ראה:"צמצום סיכונים”). בנוסף מחקרים מראים שלקיחת Pepto-Bismol (בארץ תחת השם: סבסליט) ארבע פעמים ביום (למבוגרים) מפחיתה את הסיכוי להידבק בחיידקים גורמי שלשולים. המינון המומלץ לילדים בגילאים 9 עד 12 הוא כף אחת ארבע פעמים ביום, לילדים בגילאים 6-9 שתי כפות ביום, ולילדים עד גיל 6 כף אחת של Pepto-Bismol ביום. יש לדעת שכמות רבה מהחומר הנ"ל יכול לגרום ללשון ולחיך להשחיר קמעה. הטיפול החשוב ביותר בזמן שלשולים הוא שתייה מרובה של נוזלים, בכדי לפצות על המחסור בנוזלים ובאלקטרוליטים, שנוצר כתוצאה מהשלשולים. למבוגרים, מומלץ לשתות מים בלבד, ואילו לילדים מומלץ לתת נוזלים על בסיס אלקטרוליטים כמו Gatorade. במקרים נדירים יהיה צורך לקחת אנטיביוטיקה למשך מספר ימים.

התרופה הטובה ביותר
התרופה הטובה ביותר למניעת כל המחלות המדבקות הינה מניעתן. למניעת רוב המחלות ברחבי העולם תזדקקו להתנהלות הגיונית במשך הטיול. היות ולרוב המקומות בעולם "חיסונים" הם רק המלצה, ולא חובה, הטיול לרופא "להתחסן" הוא אחד הסעיפים שאת/ה יכול למחוק מרשימת המטלות לטיול. סע ותעשה חיים.

צמצום סיכונים:
1. אכול רק אוכל מבושל וחם למגע. הימנע מלאכול אוכל מדוכנים ברחוב.
2. הימנע מלאכול ירקות ופירות טריים, אלא עם כן אתה בעצמך קילפת אותם.
3. שתה אך ורק שתייה "בטוחה": בקבוקים חתומים, משקאות מוגזים, תה חם, קפה, בירה, יין, ומים מורתחים.
4. אל תשתה כל משקה עם קרח.
5. הימנע מלאכול בשר או מאכלי-ים לא מבושלים.
6. הימנע משתייה מכל מי-צנרת והזהר ממגע מי-מקלחת בפיך. בביקור במסעדה שאל ואשר שהירקות בסלט נשטפו במים רותחים או במים מבקבוקים חתומים.
7. הימנע מאכילת מוצרי חלב לא מפוסטרים.

הגן על עצמך מעקיצות יתושים:
- תתמקד על הגנת עורך בייחוד בשעות בין-ערביים ובשחר.
- לבש גופיות בעלות שרוול ארוך.
- מרח על עצמך לעתים קרובות דוחה יתושים על בסיס טבעי.