ההרצאה הבאה מהווה חלק מהספר "חיסונים - חשיפה" שהוציא לאור ארגון "חסון".
"חסון" מוודא שהספר "חיסונים - חשיפה" יימצא בכל חנויות סטימצקי ו"צומת ספרים".
אפשר גם להשיגו במחיר מוזל יותר (ל-5 ספרים ומעלה) בטל' 08-8692918 ,052-8903123
ובדוא"ל:[email protected]
תרומה - בקניית ספר זה אתם מרימים תרומה חשובה למען ארגון "חסון" שהוא ארגון התנדבותי לחלוטין הממומן כל השנים מהכיס הפרטי של המייסדים ואינו מכסה את הוצאותיו.
כל תרומה או עזרה אחרת תתקבל בברכה.
"חסון" אינו ממליץ בעד או נגד חיסונים.
"חסון" הוא ארגון עצמאי התנדבותי לחלוטין, שאינו ממומן על ידי תעשיית התרופות, או על ידי כל גוף אינטרסנטי אחר. ככזה הוא בלתי-תלוי וחופשי להביא את המידע המדעי שאינו מובא כדרך כלל לידיעת הציבור. הארגון מעודד את ההורים וכל אדם לקחת אחריות מלאה על חייו וחיי ילדיו. כדי לקחת את האחריות, מומלץ לכל אחד ללמוד את נושא החיסונים לפני ולפנים, טרם הזרקת חומרים לגופו, קל וחומר לגוף של ילדיו. הזרקת החיסונים הינה בלתי הפיכה.
הרצאה לקהל הרחב – נובמבר 27, 2002
ערב טוב לכולם ותודה שבאתם להרצאה של "חסון", כדי ללמוד את אחד הנושאים החשובים והמשפיעים ביותר על חיי כולנו. ארגון "חסון" הוקם על ידי ב-1999. מטרת הארגון היא למסור מידע מלא על החיסונים הניתנים לילדים ולמבוגרים. עובדת היותנו גוף בלתי תלוי, שאינו ממומן על ידי תעשיית התרופות או כל גורם מסחרי, מאפשרת לנו להביא את המידע כפי שהוא. כל המידע המדעי והמחקרים שאנו מביאים אליכם מתועדים בספרות הרפואית, ואינם מובאים בדרך כלל לידיעת הציבור. ישראל לא שונה מהרבה מדינות אחרות, ולעיתים היא אף נופלת מהן בגלל האינפורמציה החלקית בלבד שניתנת בארץ לציבור אודות החיסונים.
אני רוצה להבהיר שב"חסון" אנחנו לא ממליצים בעד או נגד חיסונים – על כל אחד להחליט בעצמו על סמך המחקר שלו. אנחנו מקדישים את עצמנו למתן האינפורמציה המלאה והמחקרים שפורסמו בעלונים רפואיים ובכתבי-עת מדעיים. הרופאים בדרך כלל אינם נותנים מידע זה, ורופאים רבים מתלוננים שבעצמם אינם מקבלים בבתי הספר לרפואה מידע מעמיק מספיק בנושא החיסונים.
מדי יום מקבל ארגון "חסון" פניות מהורים שילדיהם סובלים כתוצאה מחיסונים. על ידי מתן אינפורמציה מלאה אנו מקלים על ההורים לעשות את החלטתם הם – האם הם רוצים לתת חיסונים או לא. חיסונים אינם חובה בישראל. מאחר שהשפעות החיסונים הן השפעות לכל החיים, הרי ההחלטה החשובה ביותר של ההורה, היא אם לחסן או לא. זוהי החלטה ייחודית ביחס לכל ההחלטות שהורים עושים לגבי בריאות ילדיהם. הייחודיות היא בזאת שבניגוד לשאר התרופות, ניתנים החיסונים לילדים בריאים. בכל הטיפולים האחרים – קודם יש בעיה ואז ניגשים לטיפול. כאן אנו עושים פעולה חודרנית על ילד בריא, ולכן חשוב ביותר שניקח אחריות ונבין בדיוק מה אנו מכניסים לגוף ילדינו.
החיסונים נמצאים אתנו כבר כמאתיים שנה, עובדה שמפתיעה אנשים רבים. יש אפילו עדויות היסטוריות שגם במאה ה-18 היו סוגים מסוימים של חיסונים. תפקידי כחוקר בתחום זה ב-12 השנים האחרונות, הוא לקבוע מהן השפעות החיסונים על המין האנושי. יחד עם חוקרים רבים ברחבי העולם הגעתי למסקנה שחלו שינויים משמעותיים בבריאותנו, עקב החיסונים המוזרקים לגזע האנושי מזה 10-8 דורות. הרופאים נוטים היום לייחס מחלות רבות לתורשה גנטית, אך מיד נראה, שהאמת הקשה, כפי שמראים מחקרים, היא שביכולתם של חיסונים לגרום לשינויים גנטיים, וכתוצאה מכך גם למחלות.
לפני 105 שנים, נתן רופא בריטי מוערך מאוד בשם וולטר האדווין (Walter Hadwen), הרצאה באולם מלא עד אפס מקום בגלוסטר שבאנגליה. ההרצאה הייתה מרשימה, וכך נאמר: "אני רוצה להדגיש נקודה אחת – אומרים לנו שחיסונים הם עניין רפואי טהור ושאם אני רוצה לדון בזאת, עלי לדון בכך עם קהל של רופאים בלבד או בכתבי-עת רפואיים מקצועיים. אבל זו לא שאלה רפואית טהורה, זו שאלה של התבוננות במתרחש ובסטטיסטיקה, וכל הדיוט יכול להבין זאת כמו כל רופא מקצועי. ממה שלמדתי מניסיוני – אנשים שהתנגדו לחיסונים, יודעים יותר על נושא החיסונים מאשר אנשי רפואה." ואז הקהל פרץ במחיאות כפיים. אני רוצה לחזור ולהדגיש: איננו ארגון בעד או נגד חיסונים, אלא ארגון מידע, וגם אני סבור כאותו רופא, שיש אנשים רבים שמכירים את הנושא הזה טוב יותר משמכירים אותו רופאים לא מעטים.
האם יש כאן בקהל אנשים שיש להם ילדים קטנים? אתם במיוחד מעוניינים בהחלטה זו. אם אתם מחליטים לא לתת את החיסון הראשון של צהבת מסוג ב' (Hepatitis B) לרך הנולד בימיו הראשונים בבית החולים, זו בחירה שלכם. אך עליכם לדעת: אנו מקבלים דיווחים מאנשים שלא היו מעוניינים בחיסון, ושהודיעו לבית החולים שאינם רוצים בחיסון, ואילו אחרי הלידה, נתן בית החולים לתינוק את החיסון למרות רצונם של ההורים! לכן ב"חסון" יידענו אנשים שאינם רוצים בחיסון, שעליהם לחתום על מסמך ולהגישו לבית החולים. אבל גם זה לא עזר.
התברר שבחלק מהמקרים התינוק חוסן למרות חתימת ההורים והטופס "אבד". לכן אנו ממליצים לעשות העתק לטופס. זה יכול לעזור במשפט.
למילה "חיסונים" עצמה יש כבר השפעה פסיכולוגית עלינו. מי לא רוצה לחסן ולחזק את ילדיו? ראשית, בואו נראה מהם חומרי הגלם שבהם השתמשו להכנת החיסונים מתחילת השימוש בהם ועד היום. לפי 'תנ"ך החיסונים', של הארגון "מה הרופאים לא מספרים לך" (What Doctors Don’t Tell You), ומקורות רפואיים אחרים, הם כוללים, בין היתר: כליות טחונות של קופים מומתים (פוליו), עוברים שהופלו (אדמת, חצבת), חלקי פרה (חיסונים רבים), מוגלה מפצעים של בעלי חיים חולים, פסולת ולכלוך משואב אבק, כיח מגרונותיהם של ילדים חולים (שעלת), דם רקוב של סוסים (דיפטריה, שמוזרקת בדרך כלל היום עם החיסון לטטנוס), צואה (טיפוּס), מוח של שפנים, סוגים שונים של אנטיביוטיקה, כליות כלבים, ביצים, מתכות רעילות (לדוגמה, אלומיניום, כספית), ביוב, חומרים משמרים מסוכנים ומסרטנים, ביצים רקובות שזוהמו (שפעת החזיר) מוצרי הנדסה גנטית. [ראה מידע נוסף בפרק "עקומות ושונות".]
אמהות מגלות חרדה למראה תינוקן שמכניס לפיו משהו שמצא על הרצפה, והרי זה מתגמד ביחס לחומרים שאנו מחדירים לו ישירות לדם.
כל הבסיס של החיסונים הוא רעוע וחשוד ביותר. בשקף זה אנו רואים את אדוארד ג'נר (Edward Jenner), אבי החיסונים. האיש הזה, שנקרא "גואל הדורות", קנה את תואר הדוקטור שלו בכסף תמורת 15 פאונד. הוא היה בסך הכול רוקח כפרי והוא קיבל את הרעיון להשתמש במחלת אבעבועות של פרות מחוואי שגר במרחק 20 מייל ממנו. החוואי ניסה להזריק לאישתו אבעבועות. אישתו חלתה אנושות. ג'נר ניסה זאת על בנו מספר פעמים ולאחר כמה חיסונים בנו מת. אבל ג'נר זיהה כאן הזדמנות מסחרית, ולמרות שבתחילה נדחו רעיונותיו שוב ושוב על ידי רשויות הרפואה, נתנה לו הממשלה בסופו של דבר מענק של 30 אלף פאונד, שהיה אז סכום עתק, ובמושגים של היום שווה לכמה מיליונים.
כל המגיפות שפרצו במאה ה-19 קרו דווקא אחרי מתן חיסונים לאוכלוסייה. מידע זה מתועד וחוזר על עצמו שוב ושוב. לא רק שהמחלה עצמה פרצה (אבעבועות שחורות שנגדה חיסנו), אלא שפרצו יחד איתה מחלות נוספות. גרף זה מראה את שיעור התמותה בווילס ובאנגליה מאבעבועות שחורות בין השנים 1840- 1920. אפשר לראות שכאשר החיסון נעשה חובה ב-1871, עלה שיעור התמותה בצורה חדה מאד.
חשוב לבדוק את ההיסטוריה כדי להבין מהם היסודות שעליהם נבנה מה שמכונה, מדע החיסונים. כי אם היסודות שעליהם בנוי המדע הזה אינם ראויים, איך אפשר לסמוך עליו…? מדובר על מקרי מוות רבים מאד דווקא אחרי מתן חיסונים. החיסון עצמו גרם לפצעים שלא נרפאו ולנמק. הנה תמונות מזעזעות של נזקים שנגרמו לאנשים אחרי חיסון האבעבועות השחורות. ההיסטוריה מהמאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 רצופה תופעות קשות. אלפים רבים של תינוקות ניזוקו כתוצאה מחיסונים.
כאן אתם רואים דוגמא למחאות של הציבור. אלה מעטפות דואר עם קריקטורות בהן החיסון מופיע כמו מלאך המוות שמכריח את האם לחסן את הילד בחסות המשטרה. זאת היא תמונה מלונדון מ-1907: תביעות של הממשלה נגד אנשים שסירבו לחסן את ילדיהם. תביעה נגד 2000 איש שסירבו לחסן: כאן מכריחים אותם למכור את רכושם כדי לשלם קנסות על אי-חיסון ילדיהם.
אפשר היה לחשוב שכל זה הוא פשוט מחיר שהעולם נתבע לשלם כדי להיפטר ממחלות איומות, אך בואו נסתכל על גרפים/עקומות שיראו לכם מה קרה עם מחלות אלו לפני שהחיסונים נכנסו לשימוש. [ניתן לראות את הגרפים בהמשך בפרק "עקומות ושונות".] בדוגמא שלפנינו:
שעלת – שיעורי תמותה בין השנים 1850-1950. מחלה זו הרגה הרבה ילדים בתחילת המאה ה-20, אך כשהחיסון החל בשנות ה-40 וה-50 של המאה ה-20 שיעורי התמותה שאפו כמעט לאפס. הנה נתונים מארצות הברית ומבריטניה לגבי שעלת: החיסון נכנס לשימוש כשמלכתחילה היו שיעורי התמותה מאד נמוכים. אחת הסמכויות העולמיות לגבי חיסון זה הוא פרופ' גורדון סטיוארט (Gordon T. Stewart) מארגון הבריאות העולמי (WHO), שמצא שהתמותה הייתה נמוכה יותר לפני שהחיסון נכנס לשימוש, ורואים זאת היטב בגרף.
אנו מקבלים ב"חסון" הרבה טלפונים מהורים שמספרים שהילדים חולים בשעלת לאחר החיסון. נמשיך עם הגרפים.
חצבת – זה מדהים: ב-1961, כשנכנס החיסון לשימוש, כבר הייתה ירידה חדה בשיעורי התמותה לעומת 30-40 שנה קודם. שיעור התמותה היה כל כך נמוך שממש אי-אפשר לראותו בגרף. אם כך, מה ההיגיון לחסן נגד מחלה שהייתה בשלבי היעלמות?
דיפטריה – כאן אנו רואים ירידה חדה בשיעורי התמותה עוד הרבה לפני שהחיסון נכנס לשימוש.
שחפת – התופעה חוזרת שוב ושוב בכל גרף: המחלות נעשות פחות מסוכנות והרבה פחות אנשים כבר מתים מהן לפני כניסת החיסון.
בואו נראה מחלה שלגביה עד היום אין חיסון. זו הייתה מחלה שהייתה סיוט עבור סבותינו – סקרלטינה. שוב, ממצב של תמותה גבוהה למצב של מקרה מוות אחד או שניים בשנה. המחלה כבר אינה מסוכנת, ומעולם לא השתמשו בחיסון נגדה!
פה אנו רואים את אותן מחלות באוסטרליה, וגם כאן אותם הנתונים: כשהחיסון נגד חצבת נכנס לשימוש, היה כבר שיעור התמותה נמוך ביותר. כך גם בשעלת ובדיפטריה. למעשה בכל המחלות המדבקות אנו רואים שוב ושוב את התופעה שיש ירידה עצומה בשיעור התמותה לפני כניסת החיסון.
אנו ניצבים בפני מצב משונה שבו החיסונים נכנסו לשימוש כאשר המחלות כבר כמעט לא גבו מחיר בחיי ילדים.
אלה עקומות או גרפים מחמש מדינות בארצות הברית לפני ואחרי חיסונים המוניים נגד פוליו, שמראים את שיעורי המחלה. בכל מדינה הייתה הכפלה ואפילו שילוש של מקרי המחלה דווקא אחרי מתן חיסון הפוליו. גם בארצות הברית וגם באנגליה הייתה ירידה של 80% במקרי תמותה מפוליו עוד לפני הכנסת החיסון. גם בגרף הבא רואים שהחיסון האט את השיפור שקדם לו בשיעור התמותה באנגליה ובווילס. בארצות הברית הפסיקו את מתן החיסון כי ראו שמאז 1980לא היה מקרה אחד של פוליו בכל ארצות הברית שלא נגרם על ידי החיסון4, והם כבר לא יכלו להתעלם מעובדה זו! כל מקרי הפוליו שם נגרמו ע"י החיסון עצמו וזה ידוע ומתועד.
ההיסטוריה מראה שהעליות החדות בתפוצת מחלות היו דווקא אחרי חיסונים, ושהושג אפקט הפוך ממה שהתכוונו. ב-1988 הייתה התפרצות פוליו בישראל באזור חדרה ואז הממשלה קראה לאנשים להתחסן מיד. היו בסך הכל 16 מקרים. 9 מהם קיבלו 3 מנות חיסון פוליו קודם! עוד שניים קיבלו שתי מנות חיסון ועוד אחד קיבל מנה אחת. ארבע הנותרים קיבלו חיסונים נגד מחלות אחרות. אם כך מה התועלת בחיסונים? יכול להיות שעצם החיסון גרם להתפרצות המחלה. חיסונים אלו השפיעו על המערכת החיסונית של האנשים ועשו אותם יותר רגישים למחלה.
ישנן כמה סיבות עיקריות להיעלמות מחלות מדבקות:
סיבה עיקרית היא שיפור בתזונה – לפני כמאה שנה חיו הרבה ילדים בתת-תזונה ולכן המערכת החיסונית שלהם לא יכלה להתמודד כראוי עם חיידקים ווירוסים. ידוע שאם תיקחו שני ילדים כשאחד בתת-תזונה והשני לא, יהיה זה כמעט בלתי אפשרי שהילד עם התזונה הטובה ימות ממחלת ילדות, אך לילד שבתת-תזונה יש סיכוי גדול למות. כך שהיכולת שלנו להילחם בווירוסים היום היא הרבה יותר טובה בשל ויטמינים ותזונה כללית משופרת.
סיבה שנייה – ניקיון וסניטציה שמאפשרים לשלוט בהתפשטות של חיידקים ווירוסים. לפני 150 שנה לונדון הייתה עיר מטונפת. רוב ערי העולם היו מטונפות וחסרות מערכות ביוב ראויות. בנוסף לשכלול מערכות הביוב והמים הזורמים, גם השימוש בסבון הוא גורם משמעותי. בעבר לא הייתה כל מודעות לכך שאפשר להעביר זיהומים, ורופאים לא טרחו לרחוץ ידיים כשעברו מאדם חולה לבריא, או מניתוח גוויות ללידת תינוק. מיליונים מתו עקב כך.
גורם נוסף – המעמד הכלכלי של האנשים גם משחק תפקיד חשוב. רמת החיים והמתח השתפרו מאוד במהלך המאה ה-20. לפני כן היה קשה יותר לשרוד. אבל גם היום מתים יותר מבני המעמד הנמוך, וזאת למרות שכולם היום מחוסנים באופן דומה! 1
זהו גרף שמראה את שיעורי התמותה משחפת באנגליה בשנים 1855-1964. הוא מראה שני דברים: ראשית – ששיעורי התמותה היו בירידה לפני הגעת החיסון בסוף שנות ה-40. שנית – הוא מראה את הקשר בין מתח לתפוצת המחלה. שיעור התמותה עלה בתקופות מלחמה. כשיש עלייה במתח, המחלה עולה בתפוצה ובשיעורי מוות. וכמובן שבמלחמות יש גם מצב של תת-תזונה. אגב, במחקר מקיף ביותר מצאו שאחוז החולים בשחפת גבוה יותר בקרב המחוסנים מאשר באלה שלא חוסנו, והסיקו שהחיסון נגד שחפת אינו מגן כלל2.
אם מדברים על תזונה, הרי שסוכר למשל מחליש את מערכת החיסון. ב-1948 הייתה פאניקה גדולה בארצות הברית בגלל הפוליו. באותה תקופה הייתה תעמולה גדולה לחיסונים נגד שעלת, דיפטריה ואבעבועות שחורות. מיד אחרי החיסונים ההמוניים הללו הייתה התפרצות פוליו ואיתה בהלה. אנשים חרדו מהתפשטות המחלה. נטורופת ידוע בשם ד"ר בנג'מין סנדלר שדיבר ברדיו בצפון-קרוליינה על מחקר תזונתי שערך, הזהיר אמהות לא לתת לילדים סוכר כי סוכר עושה אותם פגיעים יותר לפוליו. האמהות הפסיקו לתת גלידה לילדים, ואז מה שקרה: חברת רוקפלר, שייצרה גלידה, שלחה מיליון גלונים פחות של גלידה באותה שנה לצפון קרוליינה. עקב כך הייתה ירידה עצומה באחוזי הפוליו. מה קרה בהמשך? חברת רוקפלר השקיעה בתעמולה נגד הגישה הזו שקשרה בין סוכר ופוליו, ואיימה על העיתונים ותחנות הרדיו שאם לא יפסיקו להלל את ד"ר סנדלר והפחתת הסוכר, הם יפסיקו לתמוך בהם על ידי פרסומים וכך יביאו עליהם שואה כלכלית. שוב החלה נהירה לגלידה ושוב עלו במקביל שיעורי המחלה. יש לציין שחברת רוקפלר גם שלטה בארגוני התרופות הגדולים ביותר בעולם.
כמה אנשים יודעים שמחלת הפוליו (שיתוק ילדים) היא תוצר של החיסונים עצמם? עשרות מאמרים רפואיים דנים בתופעה שנקראת 'פוליו כתוצאה מפרובוקציה' (Provocation Poliomyelitis). כלומר, מאמרים אלו מראים שווירוס הפוליו, שהיה נפוץ וחי בדרך כלל במעיים בלי שהיה מסוכן, הופך להיות מסוכן אחרי שאנשים קיבלו חיסונים אחרים. דוגמה אחת מיני רבות היא התפרצות הפוליו בעומן שבאה בעקבות החיסון המשולש DTP נגד דיפטריה, טטנוס ושעלת3.
השיתוק היה מתחיל באותו איבר שבו חיסנו. לדוגמה, אם האדם או הילד קיבל את החיסון בזרוע השיתוק היה מתחיל בזרוע, או אם האדם קיבל את החיסון ברגל, השיתוק היה מתחיל ברגל.
וירוס הפוליו עצמו אינו וירוס קטלני. הוא חי בגרון ובמעיים ורוב האנשים שיש להם אותו, למעלה מ-90%, בכלל לא יודעים על קיומו, ואין להם כל סימפטומים. לחלק מהאנשים הוא יגרום לכאב גרון או לבעיה קלה בקיבה, ויחלוף תוך זמן קצר. אגב, בשמורת נבאחו האינדיאנית בארצות הברית לא היו מגפות במשך 10 שנים. אבל כשהחלו לחסן נגד פוליו, מיד החלו מגיפות של פוליו. ברגע שהחלו לחסן, הפיצו הזבובים את המחלה מהצואה של הילדים.
שאלה מהקהל
מה קורה עם ילד שלא חוסן בסביבה שבה כולם מחוסנים?
תשובה: הנגיף החי שעדיין ניתן בארץ נגד פוליו הדביק אמהות, אחים ואחיות של התינוק שחוסן, דרך הצואה בחיתול. וירוס מוחלש זה בגוף יכול להדביק במחלה עצמה את המחוסן ואת הסובבים אותו.
למשל דוגמה אחת מרבות, דו"ח מוסמך מתעד מקרי שיתוק שקשורים עם פוליו בין השנים 1973-1984. 76% מהמקרים התרחשו עקב השימוש בחיסון הפוליו דרך הפה. מתוך הנפגעים 52% נחשפו לחיסון באופן ישיר, בעוד ש-48% נדבקו ממגע עם בני אדם שקיבלו את החיסון5.
אומרים לכם שבמשך שבוע-שבועיים אחרי החיסון תהיו מאד זהירים עם הצואה של ילדים, כשבעצם צריך להיזהר תקופה של 7-6 שבועות כי עלולים להידבק בתקופה זו. לכן אם הילד בבית הספר והחיסון ניתן בבית הספר, צריך ללחוץ על צוות ההוראה לשמור על השירותים בביה"ס בצורה סטרילית. סכנה דומה קיימת גם לגבי חיסון נגד אבעבועות-רוח שעכשיו מתאמצים מאוד לקדם אותו.
כאמור חיסונים אינם מיוצרים רק מחלקי פרה ומוגלות פרה, אלא גם משלל תוצרי חיות כמו כליות טחונות של קופים, שעליהם גידלו את הווירוסים לחיסונים, עוברים שהופלו, חומרי הנדסה גנטית וכן הלאה.
החיסון לפוליו גרם לאסון. עשרות אלפי קופים הומתו בעבורו ובמשך הזמן התגלו הרבה זיהומים בחיסון, לדוגמה, וירוס קופים הגורם לסרטן (SV40), נדון בו בהמשך. כמו כן, לפי וידויו של ד"ר מוריס הילמן (Maurice Hilleman) – מפתח החיסונים מספר אחד בעולם שעבד עבור חברת התרופות "מרק" (Merck), חיסון הפוליו שהופק מזן חדש של קופים הביא איתו את הווירוסHIV (AIDS). יש ל"חסון" ראיון מוקלט שלו, שהוא נתן לתחנת הרדיו האמריקנית לאחר שפרש, ושם הוא מתוודה לאחר מעשה. יש הרצאות שבהן אנו משמיעים את הראיון שלו. החומר בנושא החיסונים כל כך רב שאי אפשר להכניס הכול בעת ובעונה אחת. ב-1985 אמר ד"ר מירון אסקס בדאגה בראיון לעיתון אמריקני: "אנו לא יודעים איך הווירוס של הקוף הירוק חדר לכל כך הרבה אוכלוסיות באותו הזמן... זה מדאיג אותנו מאוד, כי אנו מייצרים ממנו את החיסונים"6.
בכל אופן, הזיהום האחרון בחיסון הפוליו שמדובר עליו הוא מאוקטובר 2000 – והוא BSE – כלומר, "הפרה המשוגעת". במחלה זו המוח נעשה ספוגי – כלומר, הוא מפתח חורים. מיליוני מנות חיסון נמצאו מזוהמות במחלה זו, לא רק בחיסון הפוליו.
הזיהום הזה נעשה נפוץ, מאחר שחיסונים רבים מבוססים על תוצרים שלקוחים מפרות. כשהיצרנים נשאלו על ידי שר הבריאות הבריטי עצמו – מה קרה לחיסונים שיוצרו והכילו את הזיהום – הם סרבו לתת מידע והמנות שווקו והן עלולות להגיע גם לישראל.
זהו גרף שמראה את מצב הפוליו לפני ואחרי החיסון ב-1958-1959 בטנסי, ארצות הברית: 19 מקרים של פוליו לפני החיסון ו-386 מקרים אחרי החיסון. והנה נתונים דומים גם באוהיו, קונטיקט וצפון קרוליינה.
נקודה חשובה: למחלות הילדות יש מטרה. הן לא שגיאה של הטבע. יש סיבה למחלות אלו ויש גם גיל מסוים שבו הילדים אמורים להידבק במחלות אלו. באופן טבעי, רוב מחלות הילדות צריכות להגיע לילדים בגילאי 9-3. מה שקורה עם החיסונים הוא, שהם מדביקים באופן מלאכותי תינוקות ופעוטות במחלות שהגוף עדיין לא בַשל להתמודד איתן.
צריך להבין שכשתינוק נולד, מערכת העצבים שלו ומעטפת המיאלין שלה, עדיין לא הושלמו. למעשה, יש מערכות שלמות בגוף הממשיכות להתפתח עד גיל 12, ואף מאוחר יותר. גם המערכת החיסונית עדיין אינה בשלה להתמודד עם וירוסים שונים שמזריקים לגוף. מאחר שהמערכת של הפעוט עדיין לא בשלה יש מחלות ילדים שבאופן טבעי, לפני שהתחלנו להתערב, מגיעות כל אחת בשלב מאוד מסוים בהתפתחות המערכת החיסונית, על מנת לחזק את המערכת כולה.
אם חברות התרופות היו מרוויחות ממחקר מעניין זה של מחלות ילדים, היה המון מחקר על הנושא', משום שהן אלה שמממנות את רוב המחקרים. במקום זאת, חברות התרופות נתפשות למקרים בודדים של מוות ומייצרות חיסון לאותה מחלה. היו מעט מדי מחקרים על התועלת של מחלות ילדות והיו צריכים להיות מאות מחקרים כאלה. אחד מהמחקרים היה לגבי חזרת. באירופה עשו מחקר שעקב אחר 5000 נשים שחלו בילדותן בחזרת, ומצאו שהיו להן פחות מקרי סרטן שחלות לעומת נשים שלא חלו בילדותן. עדויות דומות קיימות לגבי אדמת שחלו בה באופן טבעי. כמו כן, נמצא כי שעלת – המחלה הטבעית, מחסנת בפני אסטמה.
סקר לגבי ילדים שחלו בחצבת, מצא שכמבוגרים הם היו הרבה יותר בריאים. היו להם שיעורים נמוכים של הרבה מאד מחלות, כמו מחלות כליה, ריאה, מחלות עור ואפילו סרטן.
בשוויץ, ב"קליניקה לרפואת ילדים של אוניברסיטת באזל" טיפלו עד 1969 בילדים עם מחלות כליה על ידי הדבקתם במחלת החצבת! כך הצליחו לרפא את מחלות הכליה שם. זו טרגדיה שאנו מנסים לחסל מחלות אלו על ידי כימיקלים ואנו מזריקים אנטיגנים זרים וכימיקלים מסוכנים לגוף הילדים, כשבעצם עוד לא חקרנו מה התועלת לאדם ממחלות הילדות שהטבע פיתח במשך עידנים.
האם ידעתם: יש לנו יותר חיידקים ווירוסים על גבי הגוף, מאשר תאים בגוף! לכן צריכים אנו ללמוד להתמודד איתם ולהגיע לאיזון ולא לנסות כל הזמן להרוס אותם, בלי להבין את המחיר הכרוך בכך. כשאנו בריאים יכול גופנו להתמודד עם כל כמות של חיידקים ווירוסים.
אחד מהמרכיבים של חיסון סאלק נגד פוליו, מכיל 0.1 מ"ג פורמלדהיד, או פורמלין. זוהי כמות משמעותית כשמזריקים אותה ישירות לגוף. הרבה חיסונים מלבד החיסון לפוליו מכילים פורמלדהיד. זהו חומר מסרטן מאד ואסור שיוזרק לאף ילד. כשהכניסו לשימוש את החיסון הזה הייתה עלייה סטטיסטית בשיעור מקרי סרטן כמו לוקמיה7, גידולים במוח8, במעטפת הריאה9 (mesotheliomas) סרטן העצמות10.
חיסונים רבים מכילים גם אלומיניום, ומוצאים את האלומיניום הזה במוחם של חולי אלצהיימר. אלומיניום מזיק למערכת העצבים בדרכים שונות. בנוסף, חיסונים אחרים מכילים כספית שמזיקה למערכת העצבים (הכספית משמשת כחומר משמר). "חסון" פנה למשרד הבריאות בירושלים, הצגנו בפניהם מחקרים שמראים את הנזקים שנגרמים על ידי כספית. הכרחנו אותם לקרוא את המחקרים והראיות. היום החיסון נגד צהבת מסוג B הוחלף בחיסון שאין בו יותר כספית. אבל זה לא קרה עד שלא גמרו להשתמש במלאי הקודם! ועדיין קיימת כספית בחיסונים שונים.
כך שעדיין יש בעיות עם הרבה חיסונים. בחלק מהחיסונים יש אציטון ואף פנול - רעל מאד חזק. זו כמות מאד קטנה, אך מוזרקת ישירות למערכת הדם של תינוקות. מדע החיסונים מאד לא מדויק והכמויות בחיסונים משתנות ואינן מדויקות. מינון של תרופה ניתן בהתאם למשקל הגוף של האדם שמקבל אותה, וכל הרעילות היא ביחס למשקל הגוף של האדם. משקלו של מבוגר אחד שווה לכ-20 תינוקות. אם כך, מי יכול להסביר לנו למה לתינוק שנולד זה עתה נותנים 50% מכמות החיסון (הפטיטיס B) הניתנת למבוגר? יוצא שיחסית, נותנים לתינוק כמות גדולה פי 10 מאשר למבוגר ואין שום ביסוס מדעי למצב הנורא הזה.
עוד דבר מזעזע: היצרנים של החיסונים לא מתייחסים לנושא החומרים המסרטנים, הם פשוט מתעלמים מהם. הנה שקף ממשרד הבריאות של חיסון נגד פוליו (סאלק). יש כאן דוגמא לחומרים שמצויים בחיסונים, למשל סטרפטומיצין, ניאומיצין – אנטיביוטיקה שבכמויות גדולות גורמת לחירשות – פורמלין, שלושה סוגים שונים של נגיפי פוליו, אלכוהול, וכו'.
אומרים לנו שהחיסונים הצילו חיים, אולם העדויות מראות שהם גרמו ועדיין גורמים לנזקים רבים. ד"ר מ. בדו ביילי מונה מטעם משרד הבריאות באנגליה לחקור את התועלת שבחיסונים. בעקבות החקירה הוא הפך לאחד המתנגדים הנחושים ביותר של החיסונים. פוליו הוא אחד מהחיסונים הוותיקים ביותר – הוא קיים כ-50 שנה. יכלו לבדוק אותו מכל זווית אם היו רוצים, פשוט לא טורחים לעשות זאת. משרדי הבריאות ברחבי העולם מודים בעצמם שלא נערכו כל מחקרים כדי להעריך את הפוטנציאל המסרטן, את ההשפעה ארוכת-הטווח, ההשפעה על פוריות וההשפעה הגנטית על הדורות הבאים, שיש לחומרים אלו. ל"חסון" יש מסמך שנשלח אלינו ממשרד הבריאות בישראל [ראה הפרק "עקומות ושונות] המצהיר באופן חד-משמעי שחיסון הסאלק לפוליו, אחד החיסונים הוותיקים ביותר שעדיין משתמשים בו, מעולם לא נבדק או נוסה בהקשר לסרטן או ליכולתו ליצור מוטציות גנטיות!
ידוע שהחיסון נגד פוליו מכיל וירוסים שנמצאים בבעלי-החיים שמהם הופקו, במיוחד כליות קופים שעליהן עושים תרבית של וירוס הפוליו. בשנות ה-50 וה-60 כל חיסוני הפוליו הכילו וירוסים מקופים – כמה מווירוסים אלה דומים ביותר במבנה שלהם לווירוס ה-HIV. וירוס אחד שהכילו המוני חיסונים מאותם שנים (ויש חשד שהוא או וירוסים זהים לו עדיין קיימים בחיסון), נקרא SV40 שידוע כווירוס מסרטן. מיליוני ילדים קיבלו חיסונים אלו, ומצאו את הווירוס הזה בגידולים סרטניים במוח ובעצמות. אנו רואים עלייה בשיעורי סרטן בילדים (וגם במבוגרים) וזה לא אמור לקרות. חלק מווירוסים מסרטנים אלו עוברים בגנים. וירוסים אלו עברו בזרע מאב לילדיו. בעצם כבר לא צריך להזריק את הווירוסים הללו, הם פשוט ממשיכים לעבור מדור לדור. באחרונה נבדקו מנות זרע של גברים בריאים באיטליה, וביותר מ-50% מהם נמצא הוירוס הזה בזרע. ב-1996 נראו ממצאים דומים במחקר שנוהל על ידי ד"ר מרטיני וצוותו אשר פורסם ב"מחקר הסרטן" (Cancer Research) 11.
מחקרים אחרונים מצאו את הווירוס 40SV ב-23% מדגימות דם רגילות!12 מחקרים רבים, כולל אלה של המומחה העולמי לחיסונים ד"ר ליאונרד הורוביץ, מראים שעד היום אין זה אפשרי ליצור חיסון נגד פוליו בלי וירוסים לא-רצויים.
"חסון" הוא ארגון שאינו מקבל שום עזרה כספית מחברות התרופות, ואינו ממומן על ידי גוף מסחרי או רפואי אחר. עובדת היותו גוף בלתי תלוי משמעה שהארגון מביא את העובדות כפי שהן, כלומר את המחקרים המדעיים המתועדים. "חסון" השתתף בפגישות עם הכנסת ועם משרד הבריאות ותרם להם מידע על חיסונים. "חסון" תומך בהורים לילדים נפגעי חיסונים ולילדים עם סימני אזהרה לפגיעות חיסונים בעתיד. ההוצאות של הארגון גדולות מאוד וההרצאות אינן מכסות אותן אף בחלקן, לכן מאז שהקמנו אותו אנחנו מממנים אותם מכיסנו הפרטי ועדיין זה לא מספיק. מי שיכול לעזור ל"חסון" בכל דרך שהיא, אנא הודיעו לנו. כמו כן אפשר להיות חבר ב"חסון", דבר שיעזור לנו להמשיך להפיץ את המידע ולעזור לילדים שנפגעו.
תוכנית החיסונים של ילדים מהלידה ועד כיתה ח' [ראה טבלת לו"ז בישראל בפרק "עקומות ושונות"]:
עד גיל שנה ילד מקבל לפחות 28 מנות חיסון. עד סוף הילדות ילד עשוי לקבל כ-40 מנות חיסון. חיסונים, כאמור, מכילים חומרים שאינם כימיקלים טהורים, אלא מרכיבים בעייתיים ומסוכנים. כאן אתם רואים את עלון היצרן שמפרט את המרכיבים שבחיסון נגד צהבת מסוג A שעושים לו קידום בזמן האחרון.
רמת הסיכון לנזקים ממחלת הצהבת מסוג A בילדים היא אפסית, כאחד למיליון, אך הוחלט בכל זאת להפיק חיסון. רוב הילדים מתחסנים באופן טבעי נגד וירוס זה על ידי כך שהם באים במגע עם הווירוס דרך אוכל או מים. החיסון נגד צהבת A מכיל אלומיניום וחומרים בעייתיים אחרים. בעלון כתוב "חומצות אמינו" - מונח מאד מעורפל כשמדובר בתערובת כה מסוכנת. המידע אינו מדויק מספיק, חומצות אמינו הן אבני היסוד של חלבונים בחיות, וקשה לדעת למה בדיוק הם מתכוונים, אילו חומצות ומאילו חיות הן מופקות. החיסון מכיל גם סודיום-פוספט, נתרן, סודיום-כלוריד, אתינול. כל החומרים הכימיים הללו מוזרקים לילד, כדי למנוע לכאורה מחלה שברובה אינה מזיקה לילדים.
מוות בעריסה קשור גם הוא עם החיסונים. עמיתה שלי באוסטרליה, ד"ר וירה שייבנר (Viera Scheibner), מדענית בכירה, לשעבר מטעם ממשלת אוסטרליה, ניטרה יותר מאלף תינוקות ועקבה אחר דפוסי הנשימה שלהם. היא ועמיתה למחקר הופתעו, משום שלא חיפשו קשר לחיסונים, אך הם גילו שהעומס על מערכת הנשימה אחרי חיסונים עלול להרוג את הילד. נמצאו בעיקר קשרים ברורים בין החיסון המשולש – דיפטריה/טטנוס/שעלת (DTP) למוות בעריסה. המחקר הזה הראה דפוס חוזר של מצוקה בנשימה, כולל אפנייה (עצירת נשימה) והיפופנייה, שהתרחש בזמנים מסוימים שחזרו על עצמם שוב ושוב בתינוקות השונים, לאחר שניתן החיסון המשולש (DTP), וזהו הדפוס החוזר: 2-1 ימים לאחר החיסון היה מגיע משבר הנשימה הראשון. אם הילד היה עובר את זה, המשבר הבא התרחש בין 7-5 ימים לאחר החיסון, ושוב בין 17-15 ימים לאחר החיסון, ושוב ביום ה-28 [ראה טבלה בפרק "עקומות ושונות"].
אישה מרמת הגולן שהתקשרה ל"חסון" לאחר שתינוקה מת, נשאלה אם קיבל חיסון באחרונה. היא אמרה שלא. שאלנו מתי בכל זאת קיבל את החיסון האחרון שלו? היא ענתה:
"17 יום לפני מותו."
קשר דומה בין מוות בעריסה לבין החיסון המשולש התגלה על ידי ד"ר וויליאם טורץ' (William C. Torch) באוניברסיטת נבאדה, ארצות הברית. הוא חקר 200 מקרים של מוות בעריסה ומצא ששני שליש מהם חוסנו בשבועיים-שלושה שלפני המוות.13 ילד שמת בשבוע הרביעי שלאחר החיסון (כפי שמצאה ד"ר שייבנר) לא נכלל במחקר. הקהילה הרפואית התנכרה לד"ר טורץ' בעקבות המחקר שלו והקריירה שלו ניזוקה קשות. קשרים דומים בין חיסונים למוות בעריסה נמצאו ביפן, שם היה שיעור תמותה גבוה בתינוקות ממוות בעריסה.
יפן הייתה במקום ה-17 בטבלה הבין-לאומית של תמותת תינוקות (כאשר מקום מספר אחד מסמל את שיעור התמותה הנמוך ביותר בעולם). אולם, שימו לב, "העלון לרפואת ילדים" Pediatrics Supplement משנת 1988, (עמ' 939-984) מציין שכאשר יפן הפסיקה לחסן ילדים מתחת לגיל שנתיים ב-1975, מיד ירדו מקרי המוות בעריסה (ופרכוסים בתינוקות!) לקרוב לאפס, ויפן עלתה למספר אחד ברשימה, כלומר, היו בה שיעורי התמותה הנמוכים בעולם בקרב תינוקות.
שלוש-עשרה שנים לאחר מכן שונה שוב גיל החיסון בגלל לחצים ואינטרסים כלכליים בתעשיית התרופות, ומקרי המוות בעריסה החלו שוב לעלות.
ארצות הברית, אגב, הייתה במקום טוב יחסית בשנות ה-50 – במקום מספר 6. אולם היא ירדה למקום מספר 24 בתמותת תינוקות, מאז החלו בה החיסונים המסיביים.
אין אפשרות להביא את כל הדוגמאות בהרצאה אחת, אולם כפי שנראה, החיסונים גורמים למערכת החיסונית להיות יותר פגיעה ולרגישות גבוהה יותר. התגובות של מערכת החיסון הן מאוד ורסטיליות, רב-גוניות וקשה לצפות אותן מראש. בתוך הגורמים הזרים הרבים שמוחדרים אליה פתאום, מתקשה המערכת החיסונית לזהות את האויב שלה והיא מתחילה "לירות" לכל הכיוונים. כך הילד מקבל אלרגיות שנמשכות כל החיים, כל מיני חומרים תמימים שיש להם דמיון מולקולארי לחומרי החיסון, כמו בוטנים, יכולים לגרום להתפרצות של אלרגיות, שלעיתים הן קטלניות. מערכת החיסון פשוט איננה יודעת לזהות מי האויב שלה, ואז רואים עלייה במחלות האוטו-אימוניות (autoimmune), כלומר, הרס עצמי, או פגיעה עצמית של המערכת.
בגלל שמערכת החיסון גורתה יתר על המידה ו"הופגזה" עם כל האנטיגנים הזרים והחומרים הביולוגיים בחיסון, היא אינה יודעת להבדיל בין מה שמזיק לה למה שלא. היא מתחילה להגיב נגד חומרים שבאופן רגיל אינם מזיקים, כולל דברי מזון רגילים, שחלקים מהם שימשו לעיתים בהרכב החיסון (למשל, ביצים, שמן בוטנים, וכו'). התוצאה היא תגובה אלרגית אוטו-אימונית מסוכנת. כאן המערכת החיסונית כל כך מגורה ומבולבלת על ידי החיסונים, שהיא תוקפת תאים של עצמה והתוצאה פעמים רבות היא הרס המעטפת של העצבים (מיאלין), ומחלות הנגרמות כתוצאה מכך, כגון, טרשת נפוצה14, מחלה שבה המערכת החיסונית מייצרת נוגדנים הרסניים למעטפת המיאלין במערכת העצבים ובמוח. כמו כן, מחלות אוטו-אימוניות (הרס-עצמי) אחרות כגון, אסטמה, סרטן, סוכרת.
מחקרים הראו קשר ישיר בין חיסון ההפטיטיס B והחיסון נגד דלקת קרום המוח (Hib) לבין סוכרת בילדים. לדוגמה, לאחר כניסת החיסון של הפטיטיס B לניו-זילנד, עלו שיעורי סוכרת הנעורים בכ-200% בתוך שנתיים! כמו כן, בשנת 2002 15 הייתה עלייה של 26% בשיעורי סוכרת נעורים בקרב ילדים שקבלו את החיסון נגד דלקת קרום המוח (Hib).
בישראל, בגיל שנה לערך, מקבל הילד 9 מנות חיסון בעת ובעונה אחת! יותר ויותר רופאים מתנגדים לכך. לא ייתכן שהגוף יתמודד עם כמות גדולה כל כך של מחלות באותה עת. באופן טבעי, הגוף יכול לחלות במחלה אקוטית אחת בכל פעם, וזאת הוא עושה כדי להתמקד וליצור חסינות טבעית. כפי ש"כתב-העת הבריטי הרפואי" (The British Medical Journal) אומר: במחלה טבעית הגוף מחסן את עצמו לכל החיים לאותה מחלה, ומחזק את המערכת החיסונית, שמסוגלת אז למנוע מחלות כרוניות קשות יותר, כמו סרטן.
לעומת זאת, אם החיסון עובד, החסינות שהוא נותן היא נגד הזן הספציפי ביותר של הווירוס שהשתמשו בו בחיסון (וירוס של שפעת, למשל, יכול להשתנות מזמן לזמן). כמו כן, המחלה הטבעית – אין לה גורמים מזהמים, לעומת החיסון שיש לו חומרי שימור כגון, כספית, פורמלין, אלומיניום, אנטיביוטיקה וחומרים ביולוגים.
המחלה הטבעית מחזקת את המערכת החיסונית על ידי כך שהגוף מתמודד כל פעם עם גורם מחלה אחד, בעוד שהחיסון המשולש, המחומש, המשושה, וכו' מאתגר את המערכת יתר על המידה, עד ל-9 מחלות בבת אחת. במחלה טבעית תאי הדם הלבנים מיצרים בעצמם נוגדנים למחלה, ואותם נוגדנים שהגוף מיצר נשארים בגוף – והגוף זוכר את המחלה לתמיד.
במחלה טבעית הגוף משתמש בערוצי ההגנה הטבעיים כדי להידבק – דרך האף, הבלוטות, הריאות וכו'. לעומת זאת, זריקת החיסון המוזרקת ישר לדם עוקפת את כל מנגנון ההגנה הטבעי של הגוף, ולא מאפשרת למערכת להתגבר על התוקף בדרכים ביולוגיות האמורות לפעול. כך למעשה אין אפשרות להיפטר ממנו. הופעל רק חלק קטן מהמנגנון– יצירת נוגדנים, ובינתיים פגענו ביכולתנו העתידית לגייס מגננה כוללת.
חיסונים מלאכותיים מתמקדים ביצירת נוגדנים ולא מאפשרים לגוף יצירת תגובה אקוטית דלקתית מלאה. כך נוצרת תגובה כרונית (מתמשכת) חלשה שאינה מביאה לריפוי. הווירוס נחשב כגוף זר בתאים והמערכת צריכה להמשיך ולהילחם במטרד כל עוד היא יכולה, וזה מחליש אותה (זוהי מלחמת שווא כי בדרך כלל נוגדנים לא יכולים לעבור דרך קרום התא כדי לתקוף את הווירוס). לכן המערכת תנסה לשמור את הווירוס בתוך התא כדי למנוע דלקת, עד שמגיע מצב של מתח כלשהו שמפר את האיזון העדין ומאפשר לווירוס לחדור לחומר הגנטי של התא. אז הנוגדנים שנוצרים מתחילים לתקוף את התאים עצמם של הגוף, מצב שנקרא אוטו-אימוני (התקפה עצמית) הגורם למחלות שונות.16 וירוסים יכולים לקנן בגוף במצב רדום במשך שנים ואז להתעורר ולפתח מחלות.
זו טעות לחשוב שאם מקבלים מחלת ילדים באופן קל, בלי לפתח פריחה למשל, זו ברכה. מחקר של אפידמולוג מדנמרק, ד"ר טוב רון, שהתפרסם בעלון הרפואי "הלנסט" מגלה שאנשים שנושאים בדמם נוגדנים של חצבת, אבל לא עברו ביטוי מלא של המחלה – שזהו מצב דומה למחלה המלאכותית שיוצר החיסון, נוטים יותר לפתח מחלות כרוניות שונות, מחלות עור, גידולים, מחלות ניווניות של העצם ורקמות חיבור והחלשת מערכת החיסון, בהשוואה לאוכלוסייה שכן עברה את הביטוי הטבעי המלא של המחלה.17
הנוגדנים שהגוף מייצר באופן טבעי, למשל, נגד חצבת, נשארים בו. הגוף זוכר את גורם המחלה. לעומת זאת, החסינות שנותן החיסון, אם הוא עובד, היא קצרת-טווח. לכן, הם כופים זריקות "דחף" חוזרות, ואיתם כמובן, שוב מקבל הגוף את חומרי הלוואי הרעילים שהוזכרו.
מחקרים מראים שהחיסונים גורמים לתאים של המערכת החיסונית "להתחייב" לאנטיגן הספציפי שבחיסון, ובכך מנטרלים את יכולתם להתמודד עם זיהומים אחרים. כך פוחת "מלאי" התאים הפעילים שלנו, וזה גורם לחסינות ירודה18. מדענים מעריכים שבמחלה טבעית רק 7% מהמערכת החיסונית נדרשת להתמודד עם מחלות שהגוף נדבק בהן באופן טבעי. לעומת זאת, בסוף כל מנות החיסון שניתנו לילד, הם מעריכים ש-70% מהמערכת החיסונית מותשת, כלומר, רק 30% מהמערכת החיסונית נותרת פנויה כדי להתמודד עם מחלות. במצב כזה גם מחלות קלות עשויות להיות קשות יותר ועשויות להתפתח למחלות מסוכנות.
כפי שראינו, מחקרים מראים שילדים שחלו באופן טבעי בילדותם, גדלים להיות מבוגרים חזקים ובריאים יותר, בעוד רוב הסיבוכים של מחלות ילדות טבעיות אצל הילדים הללו הם מאד נדירים.
בניגוד לכך, לחיסונים יש הרבה מאד תופעות לוואי וריאקציות קשות. ריאקציות ומחלות לאחר חיסונים אינן מדווחות כראוי על ידי הרופאים. "ארגון הבריאות הבין-לאומי" – World Health Organization (WHO) מעריך שפחות מ-10% מהריאקציות הללו מדווחות למשרד הבריאות על ידי הרופאים. כשילדים נהיים חולים אחרי חיסון, אומרים רופאים לאמהות שוב ושוב שאין לזה כל קשר לחיסון, ושהדבר מקרי לחלוטין. [ראו הפרק "עדויות אישיות" בהמשך הספר.]
מרכז המידע הלאומי לחיסונים בארצות הברית (National Vaccine Information Center) אומר, כי לעיתים תכופות רופאים מצדיקים את סירובם לדווח על ריאקציות לחיסונים בכך שהם פשוט טוענים שלזריקה לא היה כל קשר לפגיעה או למותו של הילד. יש רופאי ילדים שבאמת מאמינים בכך משום שהם מצטטים את יוצרי מדיניות החיסונים במשרד הבריאות האמריקני הגורסים כי החיסונים הם "בטוחים לחלוטין".
באוכלוסייה מחוסנת יש הרבה יותר מבוגרים שלוקים במחלות ילדים, שעלולות בגילם להיות מסוכנות. לפני כניסת החיסון נגד חצבת, 90% ממקרי החצבת קרו בילדים בני 5-9, שזהו הגיל האידיאלי למחלה זו. אחרי החיסון % 64-55 מהמקרים היו מעל גיל 10 19. בקליפורניה, למשל, יש לא מעט אנשים בשנות העשרים שלהם, שחולים במחלת החצבת20, מה שלא אמור לקרות. לפני כניסת החיסון, זה כמעט ולא קרה. אנשים פשוט חלו במחלות ילדות בילדותם. היום רופאים אומרים בפירוש שההגנה של חיסונים מפני מחלות ילדים היא לתקופה מוגבלת, אז מה זה אומר בעצם? שדוחים את מחלת הילדות לעתיד, ושצריך להישאר לקוחות קבועים ש"מתחסנים" כל הזמן. אדמת, למשל, פורצת בנשים הרות, משום שהן לא לקו בה כילדות בגלל החיסון שקיבלו, והנוגדנים שקיבלו מהחיסון כבר נעלמו מהמערכת, בעוד שנוגדנים שהגוף מייצר באופן טבעי, נשארים לכל החיים.
בנוסף, חיסונים יוצרים תשתית טובה להיווצרות חצבת-עוברית אצל נשים בהריון, וכתוצאה מכך יש תינוקות שנולדים עם המחלה!
בזמן האחרון יש יותר ויותר דיווחים שקושרים בין החיסון המשולש – חצבת/אדמת/חזרת (MMR) לעלייה הגדולה במקרים של אוטיזם. יש עלייה חדה ביותר במקרי האוטיזם מאז הוכנס חיסון ה-MMR לשימוש. מדברים על עלייה בין 200% ל- 600% במספר המקרים, ובאזורים מסוימים, כפי שנראה, כמו בארצות הברית, יש עלייה באלפי אחוזים. יש גם עלייה גדולה מאד בסוג יותר מתון של אוטיזם ועלייה במספר המקרים של ADD ו-ADHD – בעיות קשב וריכוז, והיפראקטיביות.
מוזכרים שני שמות של רופאים בבריטניה ד"ר אנדרו וויקפילד ופרופסור אולירי, שהמחקר שלהם מראה, מאז 1996 ועד היום, קשר ברור בין MMR לבין אוטיזם.
הדפוס הקלאסי הוא שילד מתפתח באופן נורמאלי עד גיל שנה. הוא עובר את שלבי ההתפתחות הנורמאליים, ואז החיסון המשולש של MMR ניתן בגיל בין שנה לשנה ורבע. התמונה הקלאסית, היא שבין שבוע לשישה שבועות אחרי החיסון חלה נסיגה בהתפתחות הילד המחוסן. לפני החיסון, בגיל הזה הילד כבר התחיל לומר כמה מילים, הוא מתַקשר וחברותי, אבל אז התפתחות השפה נעצרת או נעלמת וקשר העין נעלם, גם מיקוד העין נפגע, הריכוז יורד והילד מתכנס בתוך עצמו. זכרו שהחיסון הזה ניתן לילד שכבר קיבל עד אז בסביבות 25 מנות חיסון שונות. החיסון נכנס למערכת חיסונית שהיא כבר מגורה ותשושה.
האוטיזם לא היה ידוע עד 1943. לא הייתה הגדרה למחלה כזאת. האוטיזם תועד לראשונה בשנת 1943. מי שתיאר אותה אז היה הפסיכיאטר האמריקני המפורסם לילדים, ד"ר ליאו קנר (Leo Kanner). זו הייתה מחלה חדשה. באותה שנה תועדו 11 מקרים. מיד בשנים שאחריה היו יותר ויותר מקרים. התחילו לחקור מי הם הילדים האלה שלוקים באוטיזם.
הם מצאו שילדי העשירים היו אלה שלקו בסינדרום הזה. ילדים של פרופסורים באוניברסיטאות ומשכילים אחרים. כך נודע האוטיזם בשם "מחלת ילדי העשירים". למעשה, היחידים שנהנו מההישגים המתקדמים של המדע באותו זמן ויכלו להרשות לעצמם לרכוש חיסונים, היו העשירים. ב-1946 היה הכיבוש האמריקני ביפן – האמריקנים החלו לחסן ביפן, וזמן קצר אחרי הכיבוש הזה הופיע האוטיזם גם ביפן. היום אנחנו יודעים שהחוט המקשר בין הדברים היה החיסונים.
אחד הדברים שהתגלו במחקר של ד"ר וויקפילד (Andrew Wakefield), היה שבחלק מהילדים שחוסנו נמצא וירוס החצבת של החיסון במעיים – מקום שלא אמורים להימצא בו וירוסים אלה. ד"ר וויקפילד הוא מנתח גסטרואנטרולוג שניתח הרבה ילדים עם מחלות מעיים (ulcerative colitis) וחולי קרון (Crohn’s disease) – דלקת חריפה וכיבים במעיים. הוא מצא במדגם, שב-24 מתוך 25 ילדים שפיתחו אוטיזם אחרי החיסון, מצאו את הווירוס של החצבת במעי. ובניתוח עצמאי הוכח שהווירוס הזה הוא אותו וירוס שהוזרק בחיסון. הילדים האלה סובלים כאבים נוראים עד שהם לעיתים תכופות מכים את ראשם בקיר ופוצעים את עצמם.
הממשלה בבריטניה ניסתה כל הזמן למנוע את הפרסום של המחקרים שלו. כשטלפנתי אליו לפני 6 חודשים הוא חשש בבירור למשרתו. עכשיו הוא פוטר בשל מחקריו, והוא ממשיך במחקר עצמאי באמריקה. אפשר להיכנס לאתר של ד"ר אנדרו וויקפילד [ראה הפרק "רשימת מקורות מידע ועזרה" בהמשך].
בכל הארצות המתקדמות קיימות אגודות לנפגעי חיסונים. אם לא היה צורך בהן, הן לא היו מתקיימות. בישראל, מטרתו של ארגון "חסון" היא להביא לציבור מידע חשוב, שלא פעם מעלימים אותו, כדי שנוכל לסייע למנוע את נזקי החיסונים.
לא פעם קשה לדעת אלו השפעות תהיינה לחיסונים בעתיד. יש וירוסים של חיסונים, שיכולים "לשבת" רדומים במערכת העצבים ובמערכת כולה במשך עשרות שנים, ואלה הן סכנות ארוכות-טווח שעלולות לצוף בשנים הרבה יותר מאוחרות. העדויות הרפואיות המתועדות בספרות הרפואית כבר הראו שלחיסונים יש קשר לסוגי סרטן, כמו לימפומה (non-hodgkins Limphoma) וגידולים מסוימים במוח ובעצמות. טרשת נפוצה וסוכרת גם הן הוכחו כתוצאה מהשפעת החיסונים. הנקודה היא, שמחלות אלה מתפתחות במשך שנים, ולכן עוברים נזקים של חיסונים רבים מבלי שיזהו אותם ויקשרו אותם עם המחלות.
אכן ידוע כבר זמן רב שווירוס חי יכול להישאר במצב רדום במשך שנים, למשל הרפס, שלבקת ויבלות הן דוגמאות של וירוסים שמתעוררים לחיים באפיזודות חוזרות. יש וירוסים רדומים שההתעוררות שלהם היא קטלנית. מה שקורה הוא שהווירוס משתלב באופן קבוע בתוך החומר הגנטי של התא, אבל הגוף עדיין מכיר בו כגוף "זר" ולכן הגוף דוחה אותו בתוך התא שבו הוא משולב, וכך נוצרת מחלה אוטו-אימונית שיכולה להוביל להרס רקמות.
בנוסף, יש מספר גדול של ילדים שנפגעים ב"נזק מוחי מזערי" (minimal brain damage - MBD) עקב החיסונים, והדבר מתבטא בליקויי למידה, דיסלקציה, היפראקטיביות, אלימות, ADHD, וכו', ואנחנו רואים שיש אפשרות למנוע את הדפוס הזה. מעניין לציין את ספרו של ד"ר האריס קולטר (Harris L. Coulter): "חיסונים, אלימות חברתית ופשע – המתקפה על המוח האמריקני". במחקריו הוא מצא שמספר גדול של אסירים באמריקה סובלים מ-ADHD, מדיסלקציה ומנזק מוחי מזערי (MBD). [האתר שלו בפרק "רשימת מקורות מידע ועזרה" בהמשך.]
אם אתם רוצים לחסן, חשוב שתשימו לב לסימנים הבאים: בכי מוגבר אחרי מתן החיסון ובמיוחד בתדר גבוה צורם שנקרא high-pitched crying, נפיחות יתר באזור הזרקת החיסון, חום ופרפורים אחרי מתן החיסון, הקאות ופרכוסים. אגב, פרכוסים יכולים להיות כמעט בלתי נראים. לעיתים הם מתרחשים רק כריצוד בעיניים, ובקלות אפשר לפספס את זה. כשנראה שהילד התאושש נותנים לו עוד מנה של חיסון, ואם בפעם הראשונה היו התופעות קלות, הרי שבפעם הזאת יכולות התופעות להיות הרבה יותר חמורות.
כמו כן, כפי שד"ר אנדרו וויקפילד הסביר, ילדים שהופכים להיות אוטיסטים בגיל 12 עד 15 חודשים, כבר הראו סימני אלרגיה קודם לכן. נטיות לאקזמה ולאסטמה, למשל, יכולות להצביע על סיבוכים. אם אתם מחסנים, שימו לב היטב לסימנים.
כמו כן, חשוב לציין שאם אתם חושבים שילדיכם או מישהו שאתם מכירים ניזוק מחיסונים, צרו קשר עם "חסון" ונוכל לסייע לקשר אתכם עם אנשי מקצוע מתחום הבריאות או החוק, בקשר לזכויותיכם.
מטרת החיסונים היא להשפיע על המערכת החיסונית. אולם הצטברויות עצומות של עדויות מראות שהמערכת החיסונית של ילדים מתפקדת היום באופן קלוקל, שלא היה לו כל תקדים. התוצאה היא מגוון עצום של אלרגיות, שיעורי אקזמה ואסטמה של 20% בקרב ילדים ואלרגיות אחרות בשיעור 30% 21.. עם עודף הגירוי שהחיסונים מעמיסים על המערכת החיסונית, יכולות אלרגיות אלה להתפתח למחלות אוטו-אימוניות (התקפה-עצמית) מסוכנות יותר, כמו סוכרת, טרשת נפוצה, סרטן וכו'.
עם החיסונים אנו מתיימרים לשלוט במערכת החיסונית, שהיא מערכת כה מורכבת, עד כי אימונולוגים מומחים בעצמם מודים שעדיין אינם מבינים כיצד בדיוק היא מתפקדת. המערכת החיסונית נשלטת על ידי תאים לימפוציטים של TH המיוצרים בבלוטת התימוס שבחזה. בשנים הראשונות של הילד הלימפוציטים הללו מתפתחים בשני כיוונים – האחד: למה שנקרא, תאים מזוינים של 1TH השולטים על חסינות מפני וירוסים, חיידקים ופטריות שונות, או השני: לתאי 2TH השולטים על החסינות המיוצרת במוח העצמות (humeral immunity), שמטפלת בעיקר בחיידקים.
עכשיו, החסינות של 1TH מפתחת הגנה של מאקרופג'ים (תאים בולעים), כאמור נגד וירוסים, חיידקים ופטריות, בעוד החסינות של 2TH מייצרת נוגדנים. מאמרים רבים בספרות הרפואית, כמו The New England Journal of Medicine וכן Thorax Journal ואחרים, מצהירים שלמערכת חיסונית בריאה יש העדפה לחסינות של 1TH (נגד וירוסים, חיידקים ופטריות), בעוד שבאנשים מחוסנים עם אלרגיות ובעיות אוטו-אימוניות שולטת "חסינות-יתר" מעוותת של 2TH ולא מספיק 1TH. חסינות זו של 2TH (נוגדנים!) היא שאיפתם ומטרתם של החיסונים.
רופאים רבים משוכנעים היום, שהאיזון החשוב של המערכת החיסונית בין החסינות של 1TH ו-2TH נהרס באופן ברור על ידי החיסונים, ועקב כך נגרמות מגיפות של אלרגיות כרוניות ומחלות סופניות.
יש הרבה אי הבנה לגבי החיסונים. קיים מין מנגנון לחץ שמפעילות חברות התרופות, וכן הרשויות ומשרדי הבריאות. הם לוחצים עלינו, שיש לנו אחריות חברתית לחסן את ילדינו, כדי ליצור חסינות של "העדר", כאילו אנו עדר פרות. אז אנו כמו עדר כבשים, אמורים לחסן את ילדינו עם חומרים שאפילו האחות שמזריקה את החיסונים אינה יודעת לרוב איזה חומרים הם מכילים.
"חסינות העדר" הוא מושג אבסורדי. הוא הוגדר תחילה בשנת 1933, כאשר הרופא האמריקני ד"ר הדריך (A.W. Hedrich) שם לב שאם באוכלוסייה מסוימת 68% מהילדים חלו בחצבת באופן טבעי, אז החסינות הטבעית שהושגה על ידי הילדים האלה הייתה עוצרת את המגפה. זכרו, מדובר כאן בחסינות טבעית. לקחו את המושג הזה ועיוותו אותו מחוץ להקשר שלו. במקור טענו היצרנים שחיסון אחד נותן הגנה לכל החיים (זה הרי הרעיון בבסיס החיסונים – חיסון אחד לכל החיים). אולם אין זה כך, לכן דוחפים את זריקות הדחף החוזרות. אבל הם מצאו שהם מחסנים 68%, 78%, 90% מהאוכלוסייה, ועדיין לא השיגו את "חסינות העדר" הקסומה שהם שאפו אליה.
החסינות כתוצאה מחיסונים אינה חסינות טבעית, ואם היא "עובדת" היא נמוגה תוך זמן קצר. הטענה שמי שלא מחסן לוקח "טרמפ" על האחרים או מסכן את המחוסנים, היא טיפשית, כי אם החיסונים באמת מגנים, הרי שהמחוסנים מוגנים ואין להם מה לדאוג. אך לא זה הדבר שקורה במציאות, כי אפילו הילדים המחוסנים, יכולים להידבק במחלות שלכאורה נגדן הם מחוסנים, ואז הם מאשימים את הילדים שלא חוסנו, וזהו מעגל קסמים.
בשנת 1984 – דווח בשבועון הממשלתי למחלות מדבקות (Morbidity and Mortality Weekly Report, June 1984.), שאפילו בבי"ס עם 100% ילדים מחוסנים, עדיין יכולה להיות התפרצות של מחלת החצבת.
בשנת 1989 – התפרצות של חצבת בבי"ס תיכון באמריקה, כאשר 98% מהאוכלוסייה הייתה מחוסנת נגד חצבת (American Journal of Public Health).
בשנת 1990 – התפרצות של חצבת קלה באוכלוסייה מחוסנת (Journal of the American Medical Association, May 1990). כפי שראינו, חצבת קלה כאן מסוכנת יותר מחצבת חמורה, ועשויה לגרום בהמשך לבעיות חמורות.
בשנת 1991 – התפרצות החזרת, בקרב אוכלוסייה מאוד מחוסנת בקנזס (Journal of Pediatrics, Aug. 1991).
בשנת 1991 – דווח במרץ ב- Journal of Tropical Pediatricsעל התפרצות של שעלת בקרב אוכלוסייה של 95% מחוסנים נגדה, 33% קיבלו את המחלה.
בשנת 1994 – פורסמה בעלון למחלות מדבקות (Journal of Infectious Diseases) התפרצות של מחלת החזרת באוכלוסייה מחוסנת מאוד.
בשנת +1995 – התפרצות חזרת בבי"ס, שבו כל הילדים היו מחוסנים (Archives of Pediatric Adolescent Medicine, July 1995).
בשנת 1996 – התפרצות של מחלת החצבת בקנדה באוכלוסיית תלמידים ש-94.2% מהם היו מחוסנים (Canadian Medical Association Journal. Nov. 15, 1996).
בשנת 1997 – פורסם בירחון הרפואה האמריקני New England Journal of Medicine על התפרצות חצבת באוכלוסייה מאוד מחוסנת נגד חצבת.
ועוד, הרשימה ממשיכה והיא ארוכה מאוד.
לאורך 20 השנים האחרונות במערב אירופה ובארצות הברית הוכח בבדיקות מעבדה, שכל מקרי הפוליו נגרמו על ידי החיסון עצמו. אפילו בארצות הברית הפסיקו להשתמש בחיסון החי של סייבין נגד פוליו ובקרוב ודאי יפסיקו להשתמש בחיסון זה גם בארץ (עדכון - חיסון הפוליו חי כבר לא ניתן בארץ קרוב לשנה )
כאמור ב-1988 בהתפרצות שהייתה באזור חדרה של מחלת הפוליו, היו 16 מקרים, מהם תשעה היו מחוסנים באופן מלא נגד פוליו, בשלוש מנות חיסון. שניים היו מחוסנים בשתי מנות, ועוד אחד היה מחוסן במנה אחת של חיסון נגד פוליו.
בהמשך, בשנת 1989 הייתה התפרצות של פוליו בעומן, וכמעט כל מי שחלו במחלה היו מחוסנים נגד פוליו.
אז היכן ההגנה של החיסון? מה התועלת של החיסון אם אנשים המחוסנים עדיין נדבקים במחלה?
על מנת לטשטש את חוסר היעילות של חיסונים ולהוכיח את יעילותם, ננקטים לא פעם צעדים שונים, כמו הגדרה מחודשת של מחלה. דוגמה אופיינית היא ההגדרה מחדש של מחלת הפוליו: לפני כניסת החיסון כל חום המלווה בשיתוק, אפילו אם הוא היה זמני, אובחן כפוליו. לאחר כניסת החיסון, אבחון הפוליו באופן שונה וכדי להוכיח שמדובר בפוליו נדרשו עכשיו שתי בדיקות מעבדה שתקופת זמן מאוד ספציפית מפרידה ביניהן, פלוס שיתוק שנמשך למעלה מ-60 יום. כמובן, מאחר שרוב המקרים מבריאים בתוך ימים או שבועות, מראה הגדרה מחודשת זו של פוליו כאילו 90% מהמקרים חוסלו. השאר, עברו תכופות הגדרה מחודשת של המחלה עצמה – במקום פוליו, אובחנה עכשיו המחלה כדלקת קרום המוח נגיפית.
כל הנתונים משנות ה-50 מראים שלמעשה מקרי הפוליו עלו לאחר כניסת החיסון. בנוסף, לאחר מבצעי חיסונים, שינו את האבחון של מחלות אחרות: למשל, משעלת (Whooping cough) לאסכרה (Croup.
צריך לדעת איך לקרוא ידיעות מסעירות. כשכלי התקשורת מדווחים באופן סנסציוני על פריצת מחלת ילדים או מוות כתוצאה מכך, בדרך כלל אין כל התייחסות להיסטוריה החיסונית של הסובלים. אבל כמעט תמיד יש קריאה לכולם ללכת ולהתחסן. מי שטורח לחקור אפילו מעט מתחת לפני השטח מוצא ללא יוצא מן הכלל שהסובלים מהמחלה היו מחוסנים, וששוב פרצה מחלה בקרב המחוסנים.
לדוגמה, בשנת 2000 בבריטניה, נפטרו 9 קשישים בבית אבות משפעת. זה דווח בכל העיתונים (כבעשרה מהם), אולם רק עיתון אחד דיווח שכל הנפטרים חוסנו נגד שפעת שבועות ספורים לפני שנפטרו. יש סבירות גבוהה שהם עדיין היו בחיים אילולא חוסנו, אך גם פה השתמשה בכך התקשורת כהזדמנות לתעמולה לחיסונים. בהולנד דובר על מגיפת שעלת בקהילה דתית שלא מחסנת. כשמישהו טרח לבדוק זאת, התברר ש"המגיפה" הייתה 2 מקרי שעלת בקהילה הדתית, והם היו מחוסנים.
וכפי שראינו כך קרה בישראל ב-1988 בהתפרצות הפוליו בחדרה, וזו דוגמה אחת מרבות. מבין 16 המקרים היו הרוב מחוסנים נגד פוליו וכולם היו מחוסנים בחיסונים אחרים. אם כן, אם המחוסנים נדבקים במחלה – היכן ההיגיון? אבל העיתונים הפחידו אנשים ללכת ולהתחסן, וכך נשארת האחריות בידינו לחקור ולגלות את העובדות במלואן.
החיסון נגד האבעבועות השחורות נשאר בעיקרו כפי שהיה במשך 200 שנה, למרות שהוגדר כאחד החיסונים המסוכנים ביותר ובעלי הריאקציות הרבות ביותר. במשרד של "חסון" יש תמונות רבות שצולמו בתחילת המאה ה-20, המראות את ההשפעות האכזריות של החיסון והמתארות את המוות הנורא שנגרם בעקבותיו לכל כך הרבה ילדים ומבוגרים כאחד.
החיסון נגד אבעבועות שחורות מעולם לא עבר ניסויי ביטחון או יעילות במחקרים מבוקרים. "חסון" התקשר למשרד הבריאות שוב ושוב על מנת לקבל פרטים על מרכיבי החיסון של האבעבועות השחורות. שלחו אותנו ממחלקה למחלקה ובסופו של דבר נאמר לנו: "אנחנו פשוט מקבלים את החיסונים בשקיות גדולות, ואין לנו את העלון לצרכן עם המידע על החיסון." הם לא יודעים, ונראה שגם לא חשוב להם לדעת מה הם מזריקים. מחקר עצמאי הבהיר שהחיסון מכיל פולימיקסין B סולפיט, סטרפטומיצין סולפיט, כלורטטרציקלין היידרוכלוריד וניאומיצין סולפיט – 4 אנטיביוטיקות שונות, וכן גליצרין ופנול (מרכיב רעיל מזפת פחם).
בספרו "ההיסטוריה של המגיפות" של ד"ר צ'רלס קרייטון (History of Epidemics, by Dr. Charles Creighton), שעליו נאמר "העבודה הרפואית העצומה ביותר שנכתבה על ידי אדם אחד", הורס הרופא את האשליה שלחיסון נגד אבעבועות שחורות הייתה תועלת כלשהי. הוא מביא נתונים המראים שבבתי החולים בלונדון של המאה ה-19 היו רוב החולים (כ-75%!), מקרי אבעבועות שחורות באנשים שחוסנו נגד המחלה. ב-1871 דו"ח מרסון מבית חולים הייגייט בלונדון (Marson’s Report for Highgate Hospital) מראה אחוזים גבוהים עוד יותר – 90%. דו"חות אחרים מלונדון מראים 94% 22 . באותה שנה בגרמניה לקו במחלה למעלה ממיליון אנשים (120,000מהם נפטרו), כש-96% מהחולים היו מחוסנים. כשאנו מחברים יחד את הנתונים של אנשים שחוסנו נגד האבעבועות השחורות,חלו במחלה לאחר החיסון ומתו בעקבות כך ברחבי העולם, אנו מגיעים למיליונים.
ד"ר קרייטון הוזמן לכתוב על כל נושא החיסונים למהדורה ה-9 של האנציקלופדיה "בריטניקה". בדומה לעמיתיו, פרופסור אדגר קרוקשנק, ד"ר סקוט טב וד"ר ויליאם קולינס, הוא פרסם ממצאים מזעזעים על החיסונים, למורת רוחו של הממסד הרפואי. במסמך זה, הוא מתעד את מגיפות הענק של עגבת (Syphilis), שהתרחשו ברחבי העולם בעקבות החיסונים נגד האבעבועות השחורות. מן הראוי לציין שמגפות העגבת חלו גם על תינוקות וילדים, ולא רק על מבוגרים שהיו פעילים מבחינה מינית. הוא מונה 20 ערים באירופה ובצפון אמריקה, שבהן התרחשו מגיפות של עגבת מיד לאחר המבצעים המסיביים של החיסונים נגד אבעבועות. הוא גם מציין שהייתה הפוגה באבעבועות השחורות בתחילת המאה ה-18 לפני כניסת החיסון, והתפרצות מחודשת לאחריו.
נתונים מהגוף שקדם לאו"ם: League of Nations מ- 1929-1932 מראים בבירור את שיעור התמותה מאבעבועות שחורות בשתי מדינות: הודו, בעלת אוכלוסייה צפופה אך בקושי מחוסנת באותו הזמן, לעומת מקסיקו, בעלת אוכלוסייה מצומצמת באותו הזמן ואחוז מחוסנים גבוה ביותר. שיעור התמותה מאבעבועות שחורות במקסיקו המחוסנת למכביר, היה פי 4 משיעור התמותה באבעבועות שחורות בהודו! זאת למרות שהמחלה הייתה צריכה להתפשט בקלות רבה עוד יותר בצפיפות כמו זו של הודו. [ראה נתונים ב"עקומות ושונות" בהמשך.] אותו הדפוס חוזר על עצמו ברחבי העולם במדינות מחוסנות ולא מחוסנות, כשבאוסטרליה הלא-מחוסנת כלל נגד המחלה, למשל, שאפו שיעורי התמותה לאפס.
משנת 1949, כל מקרי האבעבועות השחורות בארצות הברית היו רק אלה שנדבקו מן החיסון, ולכן תוכנית החיסונים הזו הופסקה. ד"ר בוקוולד (Dr. G. Buchwald) העיד ב-1996 לוועידה הרפואית בקנדה (Medical Board of the Quebec College of Physicians) שמשנת 1947 בגרמניה כל מקרה ומקרה של אבעבועות שחורות היה באדם מחוסן.
שר הבריאות של אנגליה הצהיר בשנת 1963: "ב-28 השנים האחרונות, כשני שליש של הילדים שנולדו באנגליה ובווילס לא חוסנו נגד אבעבועות שחורות – ואפילו לא אחד מהם שהיה מתחת לגיל 5 מת מהמחלה. לעומת זאת, מתוך השליש שקיבלו את החיסון, לא פחות מ-115 שהיו מתחת לגיל 5 מתו מהחיסון, ועוד הרבה יותר נפגעו באופן חמור."
בנוסף לכישלונו של החיסון נגד האבעבועות השחורות לחסן מפני המחלה, ולמגיפות העגבת שפרצו בעקבותיו, כבר היה ברור שהחיסון הראשון הזה יצר תקדים גרוע. אבי החיסונים, אדוארד ג'נר, שפיתח את החיסון חיסן את בנו ואת חברו ג'יימס פיפס – שניהם מתו זמן קצר לאחר מכן משחפת. מאה שנים לאחר מכן ד"ר אלכסנדר ווילדר (Alexander Wilder) – פרופסור לפתולוגיה מהקולג' הרפואי של ארצות הברית (United States Medical College) והעורך של הניו-יורק טיימס הרפואי (New York Medical Times) הצהיר: "שחפת מגיעה באופן ברור ביותר בעקבות החיסון של האבעבועות השחורות!" כידוע, מתחילת המאה ה-20 הרגה השחפת מיליוני אנשים וילדים.
ד"ר קרייטון כתב: "זוהי טעות להניח שהאבעבועות השחורות מדבקות באופן גלובלי. המחלה שמרה על גבולות צרים הן גיאוגרפית והן כקבוצת גיל, והתפשטה רק על ידי פרובוקציה (חיסונים)."
ד"ר ג'ואל קוריצקי (Joel Kuritsky) המנהל של Early Smallpox Response and Planning מטעם המרכז לשליטה במחלות – Center for Disease Control (CDC) הצהיר בבירור: "לאבעבועות השחורות יש התפשטות איטית והמחלה אינה מדבקת ברמה גבוהה."
כדאי שהציבור יזכור את כל העובדות הללו כשמדובר במתקפת טרור. למחלה יש זמן "דגירה" של 17-3 ימים, והסימפטומים הראשונים הם חום מעל 39 מעלות המלווה בבחילה, הקאה, כאב ראש, התכווצות שרירים חזקה בבטן וכאב בגב התחתון. מטבע הדברים, הסובל שוכב במיטה ואינו יוצא החוצה לציבור. הוא יכול להדביק את הסובבים אותו רק לאחר התפתחות הפריחה האופיינית למחלה, שמתחילה יומיים עד ארבעה ימים לאחר התחלת החום. לכן, יש הזדמנות מספקת לבודד את החולים לפני שהם מסוגלים להדביק אחרים, ובכך לעצור את התפשטות המחלה. ד"ר ולטר אורנשטיין (Walter Orenstein) המנהל של National Immunization Program מטעם המרכז לשליטה במחלות CDC)), מסביר:" אבעבועות שחורות לא מתפשטות כמו אש. התפשטות המחלה מקשר אקראי היא היוצא מן הכלל. רק 8% מהמקרים באפריקה נדבקו ממגע מקרי, בעוד ש-92% נדבקו ממגע קרוב. בהודו נבעו כל המקרים ממגע אישי לאורך זמן בין אנשים."
ד"ר טום מאק מאוניברסיטת דרום קליפורניה, הצהיר כי בפקיסטן 27% מהמקרים לא הראו כל הדבקה של הקרובים להם. קרוב ל-37% הראו הדבקה של מה שנקרא "דור אחד", כלומר, האדם השני שנדבק לא העביר את המחלה לאדם שלישי.
נתונים אלה סותרים לחלוטין את התחזיות של הדבקה מסיבית. אפילו בלי טיפול רפואי, הוכח בידוד כדרך הטובה ביותר לעצור את התפשטות האבעבועות השחורות בעולם השלישי בעל צפיפות האוכלוסין הגבוהה. עם קצב ההתפשטות האיטי ועם ציבור מיודע, העריך ד"ר מאק שמספר החולים באבעבועות שחורות באמריקה עשוי להיות פחות מעשרה! זהו הבדל עצום לעומת המיליונים שצפתה התקשורת.
הערכות עכשוויות מגלות, שההשערות לגבי שיעור התמותה מאבעבועות שחורות קודם לכן (כ-30%) היו הרבה יותר גבוהות. ד"ר טום מאק הראה שנתונים אלה הגיעו ממקורות מסולפים וששיעורי המוות במציאות נמוכים בהרבה. מחקרו של ד"ר פיטר הבנס (Peter Havens) מהקולג' הרפואי של ויסקונסין הראה שיעורי תמותה של 3%-2.
המסקנה היא, שבידוד פשוט יכול למחות את אִיום האבעבועות השחורות. לעומת זאת, גם אם היו החיסונים מונעים את המחלה, הרי יש הגורסים שישנן הוכחות לכך, שאם תהיה התקפת טרור עם נגיפי האבעבועות, היא תהיה כנראה עם זן שעבר הנדסה גנטית, והדבר אומר שבכל מקרה החיסון הוא חסר תועלת.
חשוב לציין, שאילולא המעבדות הממשלתיות ללוחמה ביולוגית המשמרות ומאחסנות וירוסים קטלניים לשימוש במלחמה, לא היינו צריכים לעמוד עכשיו בפני האיום של אבעבועות שחורות! מאחר שהווירוס הטבעי כבר נעלם, מעבדות אלה הן המקור היחיד שממנו יכולים טרוריסטים להשיג את מבוקשם.
שאלה: מה אתה יכול לומר על החיסון נגד טטנוס?
תשובה: ראשית, זכרו שחיסון הטטנוס בא תמיד עם חיסון לדיפטריה, ובדרך כלל לא מזכירים
זאת. החיסון נגד דיפטריה כאן הוא מסוכן, לא יעיל ולא הכרחי. בקשר לטטנוס – אין כל הוכחה שהחיסון עובד. 5 ילדים בפינלנד קיבלו טטנוס דווקא אחרי החיסון. במלחמת העולם השנייה לקו רק 22 חיילים בריטיים ו-5 חיילים אמריקנים בטטנוס, וזאת לאחר קבלת החיסון. ד"ר ארצ'י קלאקרינוס קיבל טטנוס לאחר החיסון. המחלה עצמה – טטנוס – היא מאוד נדירה, והיא הולכת ונעשית נדירה עוד יותר. החיסון לעומת זאת מזיק למערכת החיסונית. ד"ר כריס גובלום (Kris Gaublomme) מבלגיה, אומר שאם מישהו מתחיל לפתח טטנוס כתוצאה מפציעה, הדבר הגרוע ביותר שהוא יכול לעשות הוא לקחת את החיסון, כי כמעט תמיד במקרה זה יגרום החיסון למחלה להתבטא באופן חמור יותר.
בדיקת דם של ילד שחוסן בטטנוס מראה נזק דרמטי ללימפוציטים, לתאים הלבנים, בדומה לנזק בחולי איידס! ההבדל הוא שכאן, לעומת איידס, המערכת מתקנת את עצמה עם הזמן, אך אין זה סימן מעודד. בכל מקרה יש לזכור ש-80% ממקרי הטטנוס מחלימים. אלה שמתים מטטנוס הם נרקומנים או אלה שסובלים מתת תזונה. רופאים אומרים שאם יש פציעה, הכי חשוב הוא לשמור על ניקיון הפצע או החתך, ואם אפשר, יש לשטוף אותו במי חמצן (Hydrogen Peroxide – H2O2)
שאלה: אם התחלנו בסדרת חיסונים, האם לא עדיף לסיים אותה?
תשובה: ב"חסון" אנו לא מייעצים לכם אם לחסן או לא, עליכם רק להיות מודעים לדברים הבאים: ראשית, החיסונים אינם חובה בישראל ולפי החוק אין באפשרותו של גן או בית-ספר לסרב לקבל ילד שאינו מחוסן. שנית, בהתייחס לשאלה, חיסונים אינם פועלים כמו אנטיביוטיקה ואם הורה מפסיק לחסן בכל שלב שהוא, הדבר לא יגביר את הסיכויים להידבק במחלה. לעומת זאת, הפסקה זאת תפחית את הסיכויים לסבול מתופעות לוואי של החיסונים.
שאלה: חיילים בצבא חייבים לקבל חיסון, האם אפשר לסרב?
תשובה: לפי זכויות החולה בישראל, יש לו זכות לסרב. צריך לחתום על טופס, אך בדרך כלל יפעילו לחץ. ב"חסון" אנו מקבלים הרבה פניות מאמהות של חיילים שהושפעו באופן שלילי מהחיסונים שקיבלו, גם בצורת כאבים ובעיות גופניות, וגם נפשית בצורת דיכאון כבד וחרדות.
שאלה: מה אפשר לעשות כאנשים פשוטים לשנות את המצב?
תשובה: אתם יכולים להשפיע על הרופאים, על קופות החולים, על תעשיות התרופות העצומות עצמן. איך? התחמשו במידע! אל תסתירו את המידע מהרופאים והאחיות בטיפת חלב. היו מעודכנים במחקרים שלנו ואל תושפעו בקלות-יתר ממדיניות ההפחדה הרגילה. לימדו אנשים לשאול את הסמכויות הרפואיות את השאלות החשובות: מה בדיוק הם מרכיבי החיסון (וודאו שהם אכן יודעים מה הם מזריקים)? האם החומרים בטוחים? האם נבדקו ההשפעות ארוכות-הטווח (כמעט אף פעם לא!)? האם נעשו ניסויים אמינים לפני שהם ניתנים לילדינו? וכו'
שרה חמו, בספרה: "שביל הזהב לריפוי טבעי", כותבת: "בכל ארץ וארץ ישנם רופאים המתנגדים בתוקף לחיסונים, מתוך ידיעת העובדות, אך הם חוששים לעורם ואינם משמיעים את קולם. דווקא הרופאים היותר רציניים, אלה שאינם רופאים "מטעם", טוענים שהחיסונים הם חסרי ערך. הרפואה, שברצונה להוכיח את יעילות החיסונים, מסתייעת בהעלמת מידע ובעיוותים שאין לעבור עליהם לסדר היום. כל מאמץ נעשה כדי להציג את החיסון כמחסן... הרפואה מודה רק בשלושה מקרים לאלף של נזקים כתוצאה מחיסון, אך המציאות חמורה הרבה יותר. יש מקרים רבים בהם הנזק מחריד יותר מן המחלה עצמה – כמו פיגור שכלי, דלקת קרום המוח ואף מוות.
"דברים אלה שמעתי במו אוזניי בפגישה נזעמת שערכו בשנת 1978, הורים שילדיהם נפגעו מחיסונים; הם סיפרו בכעס ובדמעות על מה שאירע לילדיהם ועל התעלמות משרד הבריאות. כל אחד מהם נאלץ, בנוסף על סיבלו, לנהל משפט מתיש נגד משרד הבריאות, בדרישה שיכיר באחריותו לנזק. הם תבעו שבעתיד יידרשו נותני החיסונים להחתים את ההורים על הסכמה לחיסון לאחר שקיבלו מידע על כל הסיכונים הכרוכים בקבלתו. בספרי הרפואה אין, כמובן, כל זכר למחקרים המטילים ספק בתיאוריה ובפרקטיקה של החיסונים. ההודעות הרשמיות תפורות כך שהקהל יידע רק את מה שהממסד רוצה שיידע, אך לעיתים יש דליפות של מידע שונה, שאינו נעים לממסד. החומר שהצטבר עד עתה נגד החיסונים הוא רב ומשכנע...
"במאמר בעיתון 'שורת הדין' כתב יצחק לב על ההיבטים המשפטיים של החיסון: 'משרד הבריאות משקיע מאמצים כדי למנוע יצירת תקדים משפטי בנושא הפגיעות מחיסונים. זהו חלק מקשר השתיקה, שנובע מחרדה מובנת מפני גל של תביעות כספיות גבוהות..'"
בכך שלא נתנו מידע על החיסונים ועל הסיכונים הכרוכים בהם, כבלו השלטונות את ידי ההורים. גם כשהאינסטינקט שלהם אומר שהילד סובל מהחיסון, וגם כשהם רואים זאת במו עיניהם, הרי שחוסר הידע כאן עובד לרעתם ומונע מהם לתבוע או לעשות משהו בנושא. בעניין זה "חסון" יכול לעזור לכל מי שזקוק למידע חיוני כדי להוכיח את הדברים.
שאלה: האם נושא החיסונים קשור לאינטרסים כלכליים?
תשובה: צריך לזכור עובדה פשוטה: חברות התרופות הם אנשי עסקים, ועליהם להראות רווחים לבעלי המניות שלהם. עובדה היא, שמטרתם היא להרוויח כסף, ולכן, כפי שאתם מכירים את הטבע האנושי, כשמדובר בכסף גדול, ואנחנו מדברים כאן על תעשייה של מולטי-מיליארדי דולרים לשנה – האתיקה האנושית נדחקת הצידה, בלשון המעטה. אנשים נוטים לחשוב שהם מקבלים חיסונים בחינם, כשבעצם כולנו משלמים עבורם דרך המסים והביטוח-לאומי, וכו'. משרד הבריאות משלם מיליוני שקלים בשנה לחברות התרופות. יכולנו להיות ארץ שפע!
הכסף שמאחורי עסקי החיסונים, הוא הכוח המניע אותם. פרנסתם של אנשים רבים תלויה בזה, חברות תלויות בזה. זכרו שכאשר אתם שומעים על מחקרים שונים, מישהו חייב לממן את המחקרים האלה, שעולים הרבה מאוד כסף. לרוב, אלה חברות התרופות, ולעיתים תכופות כשחברת תרופות משלמת עבור מחקרים במעבדה – אם היא לא מקבלת את התוצאות שלהן קיוותה, היא פשוט יכולה לפנות למעבדה אחרת. המדהים הוא שלמרות כל זאת, הצטברו כל כך הרבה מחקרים שמוכיחים את אי-יעילותם של החיסונים ואת הסיכונים שבהם.
ארגון הבריאות העולמי (WHO) הוציא עכשיו חוברת חדשה, על מבצע עולמי לחיסונים. הם לא מדברים שם על מחלות, על סבל אנושי ועל תועלת החיסונים, אלא על הגדלת הרווחים של מחזיקי המניות. הם מדברים על חיפוש מקומות חדשים נוספים, שם יוכלו להשתמש בחיסונים ובכך להגדיל את פוטנציאל ההכנסה. החוברת נקראת Childhood Vaccination Initiative Strategic Plan, כלומר, תוכנית או אסטרטגיה ליזמות של חיסוני ילדים. לחוברת שתי כותרות משנה. האחת: Managing Opportunity and Change כלומר, ניהול הזדמנויות ושינוי, והכותרת השנייה היא : A vision of Vaccination for the 21st Century, או חזון החיסונים למאה ה-21.
עובדה כואבת היא, שהאנשים האמורים להשגיח על בריאות הציבור בכל מדינה שוכחים את אחריותם פעמיים. ראשית, אם מטרתם היא באמת לדעת את העובדות בבואם לחוקק חוקים בקשר לחיסוני ילדים (ומבוגרים), הרי שזו עובדה מצערת שכל המידע שלהם מסתכם במה שהם מקבלים מחברות התרופות ומהמחקרים הממומנים על ידיהן. הוועדות הרפואיות הממשלתיות כמעט אף פעם לא מקבלות ולא מממנות מחקרים עצמאיים, לפני שהם מאשרים חיסונים. שנית, מאחר שתעשיית התרופות היא התעשייה השנייה בגודלה בעולם, מטבע הדברים היא מופעלת על ידי כוחות השוק, מה שאומר כאמור, שעליה להראות רווחים למחזיקי המניות שלה. והמגוחך מכול הוא, שמחזיקי המניות הם לא פעם אותם חברים בוועדות הבריאות הממשלתיות, והם שמאשרים חיסונים! כלומר, יש לנו כאן מצב, כפי שאומר הפתגם, שבו "שולחים את השועל לשמור על התרנגולות."
בכל משרדי הבריאות יש כל כך הרבה אינטרסים מנוגדים. דוגמה אופיינית היא הדו"ח שיצא באחרונה בבריטניה, שגילה ש-25 מתוך 36 חברי "הוועדה לביטחון התרופות" (The Committee for the Safety of Medicines) הצהירו על אינטרסים כלכליים בחברות התרופות, וכל שהיה עליהם לעשות לפי החוק, זה פשוט להצהיר על כך ולהישאר לשבת בוועדה המאשרת את ביטחון החיסונים! זה נשמע לכם הגיוני?!
