מידי יום מאות תינוקות וילדים מקבלים זריקות חסון שאמורים לחסן את גופם למחלות שונות .
גם בנה של שולה קיבל זריקות כאלה . ובמקביל לקבלת הזריקות האלה מצבו השכלי
והגופני התדרדר במהירות הוא הפסיק לתקשר עם הסביבה וחלה במחלות שונות .
היום בנה של שולה הוא אוטיסט ילד שאינו מסוגל כלל לתקשר עם הסביבה והוא אבוד להוריו ולעולם .
ההורים הנואשים שיודעים שבנם היה ילד נורמלי לחלוטין עד שהחל לקבל את זריקות החיסון
שואלים את עצמם מדי יום בתחושת אשמה עמוקה : האם יש קשר בין האוטיזם של ילדם ובין זריקות החיסון שנועדו להציל את חייו?
והם אינם היחידים אלא חלק מתנועה גוברת והולכת של הורים שמתייחסים בחשדנות גדולה ואף בפחד עמוק לנושא החיסונים.
להתחסן או לא להתחסן ?
החורף היגיע ועימו זמני המחלות הטורדניות כמו השפעת והצהבת
וכבר אנחנו שומעים בכלי התקשורת הזהרות מטעם משרד הבריאות על הצורך ללכת ולקחת חיסון
כנגד מחלות אחרת...משרד הבריאות הוציא הזהרות לאוכלוסיות הנמצאות בסיכון גבוה מפני המחלה
כמו ילדים בגיל 6 חודשים עד 18 שנים וקורא לכולם ללכת להתחסן מיד.
וכמו בכל חורף אנחנו עומדים לפני הדילמה להתחסן או לא להתחסן ?
ומכיוון שכותב שורות אלה החליט ללכת להתחסן כמדי שנה מהשפעת
הוא החליט בהזדמנות זאת לבדוק את כל הנושא של החיסונים והאם הם אכן בטוחים
כפי שהם מוצגים . התוצאות שאותן גילתה הבדיקה היו מדהימות בלשון המעטה.
מדי יום מגיעים למרפאות טיפת חלב ברחבי הארץ מאות תינוקות ופעוטות
ומקבלים זריקות המחסנות את גופם מפני מחלות מסוכנות.
בעונה זו של השנה נוספים עליהם ילדים ומבוגרים רבים הבאים להתחסן כנגד מחלות החורף.
הסטטיסטיקה מורה כי אחד מכל מאה אלף אנשים המקבלים חיסונים מסוימים יפַתח תופעות לוואי חמורות
שמותירות נזק קבוע, ביניהן פגיעות עצביות ולעתים אף, לבסוף, מוות.
משרד הבריאות, ורובם המוחלט של ההורים,
מוכנים לספוג את הסיכון הזעיר תמורת האפשרות הסבירה פי 999,999 שהחיסון יציל את בעליו ממחלות קשות.
בניגוד לתושבי מדינות רבות אחרות, לישראלים יש תודעת חיסונים גבוהה. כבר מגיל הינקות, וכבר מאז קום המדינה, מספק משרד הבריאות תוכנית חיסון מסודרת לתינוקות ולילדים. החיסונים הבסיסיים ניתנים חינם בטיפת חלב ובבתי הספר על ידי אחיות, ואחרים, שאינם חלק מסל הבריאות ההולך ומצטמצם של קופות החולים, נצרכים בידי משפחות שונות באופן פרטי. החיסון נחשב לא רק לאחד ההישגים החשובים של הרפואה, שבזכותו נכחדו מחלות שהיו נפוצות מאוד, אלא גם ככדאי כלכלית למדינות המממנות אותו. בארצות הברית, למשל, נמצא שכל דולר שמושקע במתן חיסון נגד חצבת, חזרת ואדמת מניב חיסכון של 14 דולר.
אולם לא כל האנשים כה משוכנעים שהחיסון אכן חיוני לבריאותנו. לאמיתו של דבר, הולכים ורבים אלו הטוענים כי מוטב היה אלמלא באו החיסונים לעולם. הדבר נשמע לכאורה פרימיטיבי ממש; הרי כולנו למדנו בבית הספר על הברכה הגדולה שהביאו החיסונים לאדם מימי ממציאי השיטה כמו הרופא הבריטי אדוארד ג'אנר, וכולנו שמענו על הכתות הפונדמנטליסטיות הפנאטיות שמסרבות להשתמש בשיטות אלה, לנזקם הרב של אנשיהן. אבל המציאות מורכבת הרבה יותר.
הורים רבים בישראל מצטרפים למגמה רווחת בחו"ל, ונמנעים מלחסן את ילדיהם. הם סבורים שהזריקה לא רק דוקרת אלא גם מסוכנת, ומדברים על קשר בין כמה מהחיסונים לבין אוטיזם ופגיעות עצביות אחרות. משרד הבריאות קובע כי הטענות אינן מבוססות, ומזכיר כי המחלות שהחיסון מונע מסוכנות הרבה יותר
כליות טחונות של קופים
תחילה נגדיר מהו בעצם אותו "חיסון" שהכל מדברים עליו. חיסון הוא חומר הניתן לאדם בהזרקה או בהאכלה ומטרתו לפתח בגוף האדם נוגדנים כנגד מחלה ספציפית. חומר החיסון מורכב מחיידקים או נגיפים של המחלה, כשהם מתים או מוחלשים. בחיידקים ונגיפים אלו אין די כדי ליצור את המחלה, אך יש בהם כדי להפעיל את מערכת החיסון של הגוף, היוצרת נוגדנים למחלה שנאבקים בה כאילו היתה אמיתית. אם ייאלץ הגוף להתמודד שוב עם אותו מחולל מחלה, הוא ידע לנטרל אותו באמצעות הנוגדנים שכעת קיימים כבר בגוף. נוגדנים אלה אמורים להעניק לאדם הגנה בפני המחלה לאורך השנים. תופעות לוואי קלות בעקבות חיסונים, כמו למשל הרגשה כללית רעה או חום גבוה, נפוצות מאוד, אך ברור שאלו כדאיות מול הרווח שמתקבל כתוצאה מהחיסון.
מתנגדי החיסונים טוענים שהסיכונים גדולים הרבה יותר. שהם גורמים נזק, ואף נזק המוני. את אנשים אלה מייצגת בישראל עמותת 'חָסוֹן'. 'חסון', הכולל כעשרים פעילים מתנדבים, נוסד ב-1999 בידי הפרמקולוג וחוקר החיסונים קיט אלכסנדר. אלכסנדר היה פעיל בתחום באנגליה, שבה, כמו גם בארצות הברית וברוב מדינות אירופה, קיימים ארגונים המפיצים מידע על נזקיהם האפשריים של החיסונים ומסייעים למשפחות שנפגעו. כשעלה ארצה עם משפחתו גילה שאין בישראל ארגון מקביל, והחליט לעשות מעשה.
אנשי העמותה אומרים כי הציבור אינו יודע שחיסונים מורכבים לעיתים מחומרים שיכולים להיות רעילים ומסוכנים ביותר, כמו כליות טחונות של קופים מומתים (בחיסון לפוליו), רקמות מעובָּרים שהופלו (בחיסון לאדמת ולחצבת), מוגלה מפצעים של בעלי חיים חולים, פסולת ולכלוך משואב אבק, כיח מגרונותיהם של ילדים חולים (בחיסון לשעלת), דם רקוב של סוסים (בחיסון לדיפטריה, שמוזרק היום בדרך כלל עם החיסון לטטנוס), צואה (בחיסון לטיפוס), מתכות רעילות המזיקות למערכת העצבים כמו אלומיניום וכספית, ביוב, חומרים משמרים מסוכנים ומסרטנים, ביצים רקובות שזוהמו, ותוצרים של הנדסה גנטית שכנגדם יוצאים כיום חלק מתומכי איכות הסביבה.
עוד טוענים בעמותה שהבסיס המדעי של החיסונים רעוע וחשוד; ששיעור המתים במחלות כמו שעלת וחצבת גדל מאז הכנסת החיסונים; וכי הסיבות העיקריות להיעלמות מחלות אלה אינן קשורות לחיסונים אלא לגורמים אחרים ובהם השיפור בתזונה, ושיפור הניקיון והתברואה בערים.
ל'חסון' ביקורת גם על דרך מתן החיסונים בישראל. בגילֵי חודשיים, ארבעה חודשים, שישה חודשים ושנה מקבלים ילדים חיסון "משולש" ואף "מחומש", כלומר זריקה המכילה כמה תרכיבי חיסון שונים המיועדים לכמה מחלות. בגיל שנה מקבל הילד תשע מנות חיסון בעת ובעונה אחת. רופאים לא מעטים טוענים שמאחר שהגוף מסוגל באופן טבעי להתמודד בנקודת זמן אחת עם מחלה אקוטית אחת בלבד, אי אפשר "לבלבל" אותו בצורך להיאבק במחולליהן של כמה מחלות שונות בעת ובעונה אחת.
דוברת הארגון, ליסה טרודלר: "מטרתו של 'חסון' היא להביא לציבור מידע חשוב על נזקי החיסונים, מידע שהממסד הרפואי מעלים לא פעם. לדעתנו, חברות התרופות העשירות ורבות הכוח מפעילות באמצעות הממשלה מנגנון לחץ על הציבור על כך שיש לו אחריות חברתית לחסן את ילדיו. הם עושים זאת על מנת להרוויח עוד כסף עם התרופות שלהם, אבל האמת היא שאפילו האחות שמזריקה את החיסונים אינה יודעת לרוב מאילו חומרים הם עשויים".
טרודלר הגיעה ל'חסון' כתוצאה מהתמודדות אישית עם הבעייתיות שבחיסון. בנה קיבל חיסון נגד שעלת, ופתח בבכי מצמרר שנמשך שעות. האחות טענה שמדובר בתופעה של היסטריה פשוטה, והרופא אישר את דבריה וקבע שיש בעיות כאלה. אך טרודלר החליטה להפסיק לתת לו את החיסון בהמשך, ולדעתה כך הצילה את בנה מנזק ממשי במערכת העצבים שיכול היה להגיע עד כדי נכות של ממש.
מטרת החיסונים היא להשפיע על המערכת החיסונית, אולם יש הצטברות עצומה של עדויות שמראות שהמערכת החיסונית של ילדים מתפקדת היום באופן קלוקל שלא היה לו כל תקדים", אומרת טרודלר. "רופאים רבים משוכנעים כיום שהאיזון החשוב של המערכת החיסונית נהרס באופן ברור על ידי החיסונים, ועקב כך נגרמות מגפות של אלרגיות כרוניות ומחלות סופניות. ככל שגדל מספר הילדים שמקבלים חיסונים עולה שכיחותן של בעיות קשב ולמידה, וייתכן מאוד שיש קשר בין הדברים. כתוצאה מהחיסון מערכת החיסון הטבעית של הגוף נפגעת ומתקשה להתמודד עם חיידקים ונגיפים חדשים שמשתנים כל הזמן".
משבר גיל שנה
כאמור, לא מעטים ההורים הנענים למגמותיה של 'חסון'. אֵם בת 29 מרעננה מספרת על מקרה שגרם לה להחליט שלא לחסן את בנה בן ה-7.5 חודשים:
"יש לי במשפחה תינוק הסובל מעיכוב התפתחותי ומבעיה נוירולוגית. אנו חושדים שהוא נפגע מהחיסונים, מכיוון שהתפתחותו היתה תקינה במשך 7-8 החודשים הראשונים שלו. מאז החיסונים שקיבל בגיל שבעה חודשים החלו לראות נזקים בהדרגתיות. קשה לנו מאוד להוכיח שזה קשור, אבל שני הדברים אירעו במקביל".
ואת מודעת לכך שלמעשה את חושפת את ילדך למחלות שמהם אמורים החיסונים להגן?
"זה משפיע מאוד על מהלך החיים שלנו. קשה מאוד עם ילד לא מחוסן, משום שאנחנו כל הזמן מפחדים שהוא יידבק במשהו. אנחנו צריכים לשמור עליו היטב, ששום דבר מסוכן לא יגיע לסביבתו. יש לידו מטפלת שצריכה גם היא לדאוג לכך".
בעתיד תחסני אותו?
"אני חושבת שזה יהיה לא אחראי לא לחסן אותו לחלוטין. אנחנו נתחיל לחסן אותו בגיל שנה ובזהירות, ובכל פעם רק זריקה אחת".
הידידים שלכם יודעים שבנך אינו מחוסן?
"כן, והם גם יודעים היטב את הסיבות. בכלל, היום החיסונים הם נושא בוער אצל אנשים רבים מסביבי, ורבים לא לוקחים זאת כמובן מאליו ובודקים את העניין וחוקרים היטב את הנושא והסיכונים של החיסונים. אף אחד לא רוצה שהילד שלו ייפגע כתוצאה מחיסונים לא מבוקרים היטב".
בשנים האחרונות רווחת הטענה כי מאז שהוכנס לשימוש החיסון המשולש חצבת-אדמת-חזרת התרחשה עלייה גדולה במקרי אוטיזם אצל ילדים – פי שניים עד פי שישה, ובמדינות בארה"ב שבהן החיסון הוא חובה טוענים לעלייה של פי עשרים בין השנים 1992 ו-2000. כל זאת בנוסף לעלייה גדולה מאוד בשכיחות בעיות קשב, ריכוז והיפר-אקטיביות.
האוטיזם הוגדר כמחלה בשנת 1943. תועדו אז 11 מקרים בלבד, והמספר עלה עם השנים. נתונים מארה"ב מראים שכיום לפחות אחד מכל 500 ילדים הוא אוטיסט. בישראל, נתונים משנת 2001, מאזור חיפה, מלמדים על ילד אוטיסט אחד מתוך אלף.
שני חוקרים בבריטניה, ד"ר אנדרו ויקפילד ופרופ' אולירי, טענו במחקר מ-1996 שמצאו קשר ברור בין החיסון המשולש ובין אוטיזם. לטענתם, הדפוס ה"קלאסי" של האוטיזם הוא שהילד מתפתח בצורה נורמלית לחלוטין עד גיל שנה. בין גיל שנה ושנה ורבע הילד מקבל את החיסון המשולש. ואז, שבוע עד שישה שבועות אחרי החיסון, חלה נסיגה בהתפתחות הילד המחוסן. נעצרת התפתחות השפה, אם החלה כבר, הריכוז יורד והילד מתכנס בתוך עצמו. הוא הופך לאוטיסט. לדעת ויקפילד החיסון גורם לקריסת מערכות הגוף אצל ילדים אלה, ואלמלא החיסונים הם לא היו הופכים להיות אוטיסטים.
אף שהממסד הרפואי מסרב לאשר נתונים אלה, ממשלת ארצות הברית חרדה כל כך מגל של תביעות ממשפחות של אוטיסטים שהיא טרחה לחוקק סעיף מיוחד המשחרר את יצרני החיסונים מתביעות בגין אוטיזם.
מספרת מנהלת פורום בנושא אוטיסטים באינטרנט "שני ילדי נפגעו מחיסונים. הבן הגדול שלי הוא אוטיסט כתוצאה מהחיסון המשולש. הוא קיבל את כל החיסונים לילדים במלואם. הבן השני שלי הוא אוטיסט גבולי, והיה הופך אף הוא לאוטיסט מלא אם לא הייתי עוצרת את החיסונים כשהתברר לי למה הם גורמים. תמיד האמנתי מאוד במערכת הבריאות, והנה, כאשר נותנים להם לעשות דברים בלי שההורים יעמדו על המשמר ויבדקו מה שמכניסים לילדיהם, אלו התוצאות.
מנהלת הפורום שמעדיפה לשמור על אנונימיות לצרכי כתבה זאת אוספת כעת בדיקות דם של ילדים אוטיסטים ממשפחות שונות על מנת לשלוח אותם, דרך עמותה שמאבחנת פגמים גנטיים, לבדיקה במעבדות מיוחדות בארצות הברית, שתברר אם היו לילדים פגמים במערכת החיסון. עד כה היא קיבלה דגימות דם מעשרים משפחות, והיא מעוניינת להגיע ל-200 משפחות לפחות.
כמה צירופי מקרים
על מקרה נוסף מעין זה מספרת שולה אם לילד אוטיסט, אחות בהכשרתה וקלינאית תקשורת במקצועה: "בני נולד ב-1984 והכל הלך איתו כשורה עד שהוא קיבל את החיסונים. הוא הגיב לחיסונים קשה ולאורך זמן, ופיתח רגישות רבה למחלות שונות. זכורה לי במיוחד התגובה לחיסון החצבת, שלאחריו היתה נסיגה משמעותית ביותר בהתנהגותו ובהתפתחותו התקינה. אבל בכל פעם שפניתי לרופאים השונים בשאלה האם הכל עם החיסונים תקין הם ענו לי בביטול או באדישות. בטיפת חלב אמרה לי האחות: 'הוא פשוט איטי, אין לו שום בעיה. את דואגת יותר מדי. רצוי שתלכי לייעוץ פסיכולוגי'.
"אבל יותר ויותר התברר שיש לו פיגור בהתפתחות השפה ובהתפתחות המוטורית, וגם קשיים התנהגותיים ותקשורתיים וקושי להירדם בלילה. ואלה רק הלכו והחמירו עד להפסקת הדיבור לחלוטין. היו לו גם התפרצויות קשות, עם עלייה וירידה של חומרים שונים בדם ובשתן ויצירת אבנים וחול בדרכי השתן. לבסוף הוא הוגדר בידי הרופאים כמי שסובל מאוטיזם וממחלה מטבולית לא ברורה. והוא היה בסדר גמור עד שהחלו החיסונים".
אולי היו סיבות אחרות?
"אני קצת מתמצאת בדברים האלה. אני אחות מוסמכת בעצמי, ונתתי בעצמי חיסונים לתינוקות וילדים וברור לי שהיה קשר כלשהו. נכון שכל מי ששאלתי אותו בנושא – נוירולוגים, פסיכיאטרים ורופאים התפתחותיים – אמר לי 'זה רק צירוף מקרים', אבל אני רואה אחרי כל חיסון תגובות קשות שלא נתקלתי בהן אצל ילדים אחרים. אני אחות בהכשרתי ויכולה להבדיל. לאור המחקרים שעשיתי בעצמי ברור לי שזה לא היה צירוף מקרים. הבאתי צרור מאמרים על נזקי החיסונים למנהל המחלקה הנפרולוגית לילדים, והוא נפנף ביד בזלזול ואמר לי בתגובה 'את מנדנדת לנו יותר מדי'.
"וזה לא רק הבן. בן זוגי, שסובל מסוכרת ומבעיות אחרות, קיבל חיסון נגד שפעת ומיד לאחר מכן סבל מאירוע מוחי שפגע בפלג גופו הימני. ושוב שמעתי את המילים 'זה צירוף מקרים'. השנה התחננתי לפניו שלא ילך לקבל את החיסון ה'הכרחי' נגד שפעת. הוא אמר לי 'בסדר בסדר', אבל הלך למרפאה לבד והרופאה שם שכנעה אותו לקבל חיסון. מיד לאחר מכן מצבו הידרדר והוא קיבל אירוע מוחי נוסף. האם יש כל כך הרבה צירופי מקרים?
"אני קלינאית תקשורת, ועכשיו סיפרה לי לקוחה שלי שהיא אם לילד אוטיסט. אז שאלתי אותה בבהלה 'את נותנת לו חיסונים?'. עכשיו אני ערה הרבה יותר לסכנות שיש בנושא הזה. אני ממליצה בחום שלא לחסן ילד שנמצא בסיכון – אח או בן דוד של ילד שסובל מאוטיזם. עדיף לחכות עם החיסונים, עד שתהיינה תשובות מלאות ובטוחות יותר".
את חושבת שיש כאן הסתרה מצד המערכת הרפואית?
"אני לא יודעת אם יש כאן דווקא הסתרה, אבל בוודאי יש זלזול בעובדות הברורות שלא הכל בחיסונים הוא מה שהוא צריך להיות".
ד"ר פול סלייטר, מנהל המחלקה למחלות זיהומיות במשרד הבריאות, אומר כי ארגון הבריאות העולמי עבר על כל הנתונים הקשורים באוטיזם ומצא שאין כל קשר בין נתוני האוטיזם ובין החיסונים.
האם נערכו מחקרים בנושא זה גם בארץ?
ד"ר סלייטר: "אין לנו מספיק אוטיסטים בארץ כדי לחקור זאת כהלכה. רק לארגון הבריאות העולמי יש המשאבים והיכולת לבצע מחקר רציני ומקיף בעניין זה, ואלו המסקנות שהוא הגיע אליהן".
ד"ר לידיה גביש, נוירולוגית ילדים בכירה בבית החולים תל השומר ומנהלת מרפאת האוטיזם: בשנה האחרונה נעשו שלושה מחקרים בנושא, אחד ביפן ושניים בדנמרק, ובהם לא נמצא קשר בין מתן חיסונים לאוטיזם. מכיוון שהסממנים הראשונים לאוטיזם מופיעים בדרך כלל בגיל שנה-שנתיים וזה הגיל שבו ניתנים חלק מהחיסונים, ישנם הורים שקושרים בין הדברים. בעולם המדעי הגישה היא שהסיבות לאוטיזם מקורן בפגם גנטי עימו נולד הילד.
הם ממילא לא יבינו
עד כמה חושפת מערכת הבריאות את תופעות הלוואי של החיסונים בפני הציבור? תדריך החיסונים של משרד הבריאות מציין כיום בפרק על החיסון המשולש שורה ארוכה של תופעות לוואי של החיסון, ואף מזכיר את הדיונים והוויכוחים בשאלת קיום הקשר בין קבלת חיסון ונזק נוירולוגי קבוע. זהו קטע ארוך בתדריך, המשקף את הדעות המקובלות כיום בספרות המקצועית, אך רוב המטופלים אינם יודעים עליו. הרופאים נמנעים בדרך כלל מלהביאו לידיעתם מתוך הנחה שהעניין מורכב ורב צדדים מכדי שיהיה מובן להורה הממוצע.
בפסק דין של בג"ץ מ-1993 נקבע שאין לצפות שמערכת הבריאות תסביר לכל הורה על הסיכונים של החיסון, כי הרי אין מדובר בטיפול פרטני אלא בטיפול המיועד לכל ילדי ישראל. גישת בג"ץ היתה שאין טעם לדווח על סיבוך אפשרי נדיר ביותר כאשר ההסבר הינו מורכב ביותר וכאשר אין דרך פשוטה להסביר להורים את חילוקי הדעות המסובכים שבספרות המדעית.
אמנם קביעה זאת ניתנה לפני חקיקת חוק זכויות החולה מ-1996, כך שלא ברור אם היא חלה גם היום. על פי סעיף 13 לחוק זכויות החולה החל גם על מתן חיסונים, "לשם קבלת הסכמה מודעת, ימסור המטפל למטופל מידע רפואי הדרוש לו, באופן סביר, כדי להחליט אם להסכים לטיפול המוצע. לעניין זה, 'מידע רפואי' לרבות:
1. האבחנה והפרוגנוזה.
2. תיאור ההליך, המטרה, התועלת הצפויה והסיכונים של הטיפול המוצע לרבות תופעות הלוואי.
3. סיכויים וסיבוכים של טיפולים רפואיים חלופיים, או של היעדר טיפול רפואי".
בתחום החיסונים, סעיף 13 מיושם על ידי מתן הסבר למטופל ודף מידע לפני קבלת החיסון. דף המידע שניתן בישראל להורים ניתן רק פעם אחת בטיפת חלב, עם התחלת תוכנית החיסונים, והוא מפורט הרבה פחות מהדף המקביל הניתן בארה"ב. האם דף זה אכן עומד בדרישות החוק? עד כה לא ניתנה פסיקה בנושא. בכל מקרה, מתן חומר כתוב אינו יכול להחליף הסברים בעל פה, ואין זה ברור עדיין מה היקף ההסברים המתאים לדרישת החוק.
כך, למשל, כאשר הלכתי בעת כתיבת מאמר זה להתחסן מפני שפעת ושאלתי את האחיות מַזריקות החיסון האם יכולות להיות לו השפעות שליליות, הן הפנו אותי לדף כתוב שדיבר בקצרה על ההשפעות השליליות שיכולות להיות, אך סירבו לומר דבר על כך בעל פה ומן הסתם גם אינן יודעות את התשובה. הסעיף בחוק אינו עונה על השאלה אם על המטפל לתת הסברים על הסיכונים הנדירים מאוד של חיסונים, או על תופעות שיש חילוקי דעות אם הן אכן קשורות לחיסון.
בשלושים השנים האחרונות הוגשו כנגד משרד הבריאות כ-70 תביעות על נזקי בריאות חמורים שנגרמו לילדים, לרוב נזק מוחי קשה הכולל פיגור שכלי ושיתוק (נכות 100%) שאירעו בסמיכות זמנים למתן חיסון. כמחציתן נסבו על החיסון המשולש DTP (נגד דיפטריה, טטנוס ושעלת), וכמחציתן על החיסון החי המוחלש נגד שיתוק ילדים (תרכיב סייבין). הטענות השכיחות בתביעות היו התרשלות במתן חיסון, והפרת החובה לתת להורים מידע מספיק. בהצהרות רשמיות, משרד הבריאות מעדיף להתעלם מהבעייתיות המסוימת שאכן קיימת בסוגים שונים של חיסונים.
"את גלגלי ההיסטוריה הפרטית שלי לא אוכל להחזיר לאחור", אומרת שולה, "ואני משוכנעת שהחוליים של בני ביתי קשורים בצורה זאת או אחרת לכך שהם קיבלו חיסונים. אני שומעת את ההרגעות של הרופאים של משרד הבריאות שהכל בסדר עם החיסונים ואינני יודעת אני פשוט לא יודעת".
